קישורים מפת האתר
6 באוקטובר 1973

מצרים וסוריה תוקפות את מדינת ישראל בצהרי יום הכיפורים, ומתחילות את מלחמת יום הכיפורים. במלחמה זו עמדו הטנקיסטים של צה"ל בראש מאמצי הבלימה של האויב בסיני וברמת הגולן והעבירו את הלחימה אל אדמתו בחציית תעלת סואץ ובכיתור הארמיה השלישית המצרית ובפריצה לתוך ה"מובלעת" בסוריה.

8 באוקטובר 1973

החלה מתקפת הנגד ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, על ידי 3 אוגדות מילואים משוריינות.

10 באוקטובר 1973

הושלמה הדיפת הסורים מכל השטחים שכבשו בתחילת מלחמת יום הכיפורים, למעט מוצב החרמון, לאחר שאיבדו כ-900 טנקים.

11 באוקטובר 1973

שתי אוגדות משוריינות פורצות לשטח סוריה לכיבוש "המובלעת הסורית" במלחמת יום הכיפורים.

14 באוקטובר 1973

התקפה מצרית מסיבית לאורך החזית בסיני במלחמת יום הכיפורים נבלמת על ידי הטנקים של צה"ל. המצרים איבדו בקרב זה 200 טנקים, לעומת 20 טנקים שאבדו לצה"ל. תבוסה זו של המצרים נתנה אור ירוק למעבר צה"ל למתקפה ולצליחת התעלה. על שלב זה בלחימה אמר רא"ל (מיל') חיים בר-לב: "המצרים חזרו לעצמם ואנחנו חזרנו לעצמנו".

15 - 18 באוקטובר 1973

חטיבה 14 של השריון כובשת את "החווה הסינית" בסיני. כיבוש שנועד לאפשר את מבצע "אבירי לב" (הצליחה), ולאפשר את מעבר כוחות צה"ל לצידה המערבי של תעלת סואץ, כיתור הארמיה השלישית המצרית וחדירת כוחות צה"ל עד לעומק של 101 קילומטרים מהבירה קהיר.

19 באוקטובר 1971

הוכנס לשימוש טנק הגישור פטון 48-M. הטנק חסר צריח ועליו גשר המופעל על ידי מערכת הידראולית. הוא פורס במהירות גשר שאורכו 18 מטרים, ומסוגל לתת פתרון לבעיות שהתעוררו עד היום במעבר מכשולים כגון תעלות נ"ט, לרבות מכשולי מים.

21 באוקטובר 1948

כיבוש באר שבע במלחמת העמצאות. חטיבת הנגב, מתוגברת על ידי גדוד 9 וגדוד 89 של החטיבה המשוריינת 8, כבשה את העיר בהתקפת בזק עם שחר.

31-22 באוקטובר 1948

מבצע "חירם" המסיים את הלחימה בצפון במלחמת העצמאות. חטיבה 7 כובשת את הר מירון, גוש חלב ואת לב הגליל העליון עד סאסא. יחידת חיילים צ'רקסים לוחמת בשורות חטיבה 7. בסופו של המבצע צבא ההצלה של קאוקג'י חדל להתקיים ככוח לוחם ושרידיו נמלטים מתחומי הגליל.

24 באוקטובר 1973

הפסקת האש בין ישראל, מצרים וסוריה נכנסת לתוקפה ומביאה לידי סיום את מלחמת יום הכיפורים.

26 באוקטובר 1994

נחתם הסכם השלום בין מדינת ישראל לממלכת ירדן.

28 - 31 באוקטובר 1948

נערך מבצע "חירם" לכיבוש הגליל העליון במלחמת העצמאות בהשתתפות חטיבה 7.

29 באוקטובר 1956

החלה מלחמת סיני (מבצע "קדש"). חטיבה 7 פורצת לתוך חצי האי ועושה היסטוריה. יום 29 באוקטובר נקבע מאז כיום חיל השריון.

30 באוקטובר 1956

חטיבה 7 פרצה בגזרה המרכזית של סיני דרך אל-קסיימה (אזור קציעות של היום) והתקדמה בשני צירים לאבו-עגילה ואום שיחן במלחמת סיני (מבצע "קדש").

30 באוקטובר 1972

"יום קרב" ברמת בגולן, במהלכו הפעילו הסורים נשק חדש - טילים נ"ט מדגם 'סאגר' ופגעו במספר טנקים של צה"ל.

31 באוקטובר 1956

הקרב על סכר הרואיפה במלחמת סיני. חטיבה 7 כבשה את צומת אבו-עגילה, את סכר הרואיפה וצומת ג'בל ליבני. הדפה התקפת נגד משוריינת מצרית. כבשה את ביר חסנה וביר אל-חמה והוציאה סיור לעבר המתלה.


חיל השריון הישראלי החל את דרכו לאחר מלחמת העצמאות, אולם שורשיו נעוצים בשירות המשוריינים (שמ"ש) שהוקם במהלך מלחמת העצמאות, עוד לפני הקמת צה"ל. שמ"ש בפיקודו של יצחק שדה עסק בבניין הכוח המשוריין הראשון שממנו ינקו הדורות הבאים. עם הקמתן של חטיבה 7 בפיקודו של שלמה שמיר וחטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה ("הזקן") פורק שמ"ש וחטיבות אלה היו לממשיכות דרכו עד סוף מלחמת העצמאות. חייליהן גויסו ממקורות שונים: אנשי הצבא הבריטי, מתנדבי חוץ לארץ, עולים חדשים, אנשי ה"הגנה" והפלמ"ח ולוחמים מיחידות אחרות. השריון במלחמה זו כלל בעיקר שריוניות וזחל"מים וכן 2 טנקים מסוג קרומוול שנגנבו מהצבא הבריטי, מספר טנקי שרמן מתקופת מלחמת העולם השנייה (שגילם עד 5 שנים) וכ-10 טנקי הוצ'קיס מיושנים.
חטיבה 7 (בפיקודו של שלמה שמיר) הוקמה כחטיבה רזרבית ניידת, לפי פקודת ההקמה מיום 14 במאי 1948, בהרכב שני גדודי חיל רגלים וגדוד משוריין, עוד צוין בפקודת ההקמה כי יש להעביר לחטיבה הרזרבית מפקדים מכל הדרגות, בהתאם לתקן של 2 גדודי חיל רגלים.
בתחילת שנות החמישים הוחלט להקים את חיל השריון והחטיבה הסדירה 7 הפכה גרעין לבניין הכוח השריונאי. הרכבה היה: גדוד טנקים 82 ושני גדודי חרמ"ש - גדוד 79 וגדוד 9 מחטיבת הנגב.
חשיבותו של חיל השריון להכרעה במלחמה מצאה את ביטויה לאורך השנים, כאשר החיל הפך לגורם מכריע בהשגת ניצחון מול צבאות ערב, שנהנו מיתרון מספרי ולעתים אף מיתרון באיכות הרק"ם. במלחמת סיני ובמלחמת ששת הימים הובקעו מערכי חי"ר ושריון מחופרים ובוצעו חדירות עמוקות לשטח האויב ע"י כוחות שריון שקעקעו את הגנת האויב והיכוהו מכה ניצחת - "מלחמת בזק" במיטבה. לאחר מלחמת סיני הקים השריון את האוגדה המשוריינת כעוצבת יסוד כלל-חילית שהוא אמון על בניינה ובכלל זה הארטילריה המתנייעת, חיל הרגלים המשוריין ההנדסה המשוריינת ואף כלל בתוכה את גדודי הנ"מ המתנייעים. בתפקידה זה הפכה מפקדת גייסות השריון למתכננת הלחימה ביבשה. במלחמת יום הכיפורים התרחשו קרבות שריון-בשריון שנחשבים לגדולים שהתרחשו מאז מלחמת העולם השנייה. מצביאי שריון ישראלים זכו להערכה רבה על ניהול המערכות בזירות סיני ורמת הגולן.
לקחי קרבות השריון במלחמת יום הכיפורים יושמו בין השאר בפיתוח טנק המרכבה שהחל שנים אחדות קודם לכן. בניגוד לטנקים אחרים בעולם הושם בתכנון המרכבה דגש על שרידות צוות הטנק. פיתוח נוסף כלקח מהמלחמה היה השריון הריאקטיבי שהגביר את המיגון כלפי טילים ומטולים נ"ט בעלי מטען חלול. כמו כן הוכנסו אמצעי ראיית לילה לשימוש צוותי טנקים, כדי להקל על הלחימה גם בלילה ונרכשו מסוקי קרב, מסוקי הקוברה והדיפנדר ששולבו בהמשך בלחימת השריון.
במלחמת שלום הגליל כבר באו לידי ביטוי החידושים הללו כאשר השריון מוכיח כושר התקדמות מפליא בשטח הררי קשה ביותר הרצוף שטחים בנויים ועירוניים ומכשולי מים שיש לצלוח. כל זאת אל מול כ-20 חטיבות סוריות סדירות וקרוב לעשרים אלף מחבלים החמושים במיטב הנשק והציוד.
חלקו של השריון היה רב גם כנגד המחבלים במבצעים השונים ובזירות השונות. הפעילות המבצעית של השריון בשיטות הסיור והמארב, השתלבותו במבצעי סגר וכתר שבהם שימשו הטנקים לא פעם כעמדות תצפית ומחסום ניידות - היו תמיד לבסיס איתן שעליו נשענו כוחות צה"ל בכול הזירות.
השריון ממשיך להתעצם גם בהתאמה לשינויים שנגרמו עם הזמן בשטחים העירוניים ובתכסית השטח, וכן תוך התחשבות בהתחמשות האויב באמצעי נ"ט מתקדמים. השריון כיום מוביל במהפכה הדיגיטלית של שדה הקרב המודרני.

נכתב ע"י אל"ם (מיל') בני מיכלסון
בסיוע סא"ל (במיל') ד"ר עמיעד ברזנר


:שם
:דוא"ל