קישורים מפת האתר

2 בדצמבר 2012: נפטר תא"ל (במיל') אריה שחר, ממפקדי השריון הנודעים בעבר
תא"ל (במיל') אריה שחר ז"ל היה מבכירי המפקדים בשריון, נפטר ביום 28 בנובמבר 2012. בין תפקידיו מפקד חטיבה 7, מפקד בית הספר לשריון, ראש מטה פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים, וראש מטה אוגדה 146 במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן.


ליקט, ערך וצילם אל"ם (במיל') שאול נגר


אריה שחר


תא"ל (במיל') אריה שחר (שוורצמן) נולד בפולין (כיום אוקראינה) בשנת 1926, עלה לארץ בשנת 1936, גדל והתחנך במושב אביחיל שבשרון. בשנת 1945 בתום לימודיו התיכוניים התגייס לפלמ"ח ושובץ בפלוגה ז'. לאחר זמן מה יצא לקורס מפקדי כיתות, ובסוף שנת 1946 יצא לקורס מפקדי מחלקה שהסתיים בג'וערה. בתקופה זו השתתף בפעולת ליל הרכבות ובפיצוץ משטרת גבעת-אולגה. לקח חלק בהכנת תיקי נחיתה ובהורדת עולים ופיזורם. עם סיום קורס מפקדי המחלקות מונה למפקד מחלקה ביגור, שימש מדריך מחלקתי בקורס המ"כים בדליה ומפקד בסיס טירונים במשטרת קקון.


אריה שחר במדי צה"ל (תמונת ארכיון)


לקראת מבצע נחשון במלחמת העצמאות התמנה כמפקד פלוגה בגדוד הרביעי, השתתף בפעילות מבצעית בדרך לירושלים ונפצע על הקסטל. כמפקד פלוגת נחיתה לקח חלק במבצע "חורב". שימש כסגן מפקד הגדוד השמיני ולאחר מכן גם כסגן בגדוד התשיעי.
פעילותו בצה"ל: לאחר המלחמה נשאר בשירות קבע ועבר לחיל השריון. בשנת 1952 סיים קורס מפקדי גדודים. במסגרת חיל השריון שירת כמפקד גדוד 9, כסגן מפקד חטיבה 7 במלחמת קדש. לאחר מכן כמפקד חטיבה 37, כמפקד בית הספר לשריון, כמפקד חטיבה 7, כראש מטה אוגדה בפיקוד צפון. שימש כראש מטה פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים, תחת פיקודו של האלוף ישעיהו גביש. השתחרר מצה"ל בשנת 1969 בדרגת אלוף-משנה.
בשירות מילואים השתתף במלחמת ההתשה בסיני, שירת כעוזר אלוף פיקוד המרכז. במלחמת יום הכיפורים, שירת כראש מטה אוגדה 146 של מוסה פלד והועלה לדרגת תת-אלוף. השתתף במלחמת שלום הגליל כקצין קישור לפיקוד הצפון.
בעל תואר ראשון בכלכלה ובמדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. כיהן כמנכ"ל במספר חברות: מפעלי תובלה, קונצרן אוטוקרס, מפעלי ים המלח (בשנים 1990-1971). בתקופה זו זכה בפרס התעשייה (1978) ובפרס בן גוריון לפיתוח ותרומה לנגב (1988). עוד כיהן כמנכ"ל גרנית הכרמל וחברת סונול. שימש כדירקטור במספר חברות וכיהן כיו"ר ארגון חברי ה"הגנה". שימש דירקטור במספר חברות בולטות במשק הישראלי והיה חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
הלווייתו התקיימה ביום 29 בנובמבר 2012 בבית העלמין של רמת השריון שבצומת מורשה.


הספדים לאריה שחר ז"ל

מדברי זהבה שחר רעייתו
אנו נפרדים היום מאריה שחר, בעלי שחיינו יחד 59 שנה, באהבה, בהבנה ובחברות. במשך השנים נוכחתי ששמו אריה שחר מאפיין את דמותו. אריה אדם נחוש, דבק במטרה ותמיד רואה את העתיד כטוב, כמו השחר שמפציע.
דברים על יסוד שיר של נתן יונתן:
הסביונים אמורים להשיב את האביב, הבוגונביליה את הקיץ, הרותם את החורף, גם החצב זוכר את מועדיו בשולי הסתיו. ורק הפרח שלך מי ישיב את ריחו? כמה שומם ומכאיב לכולנו בלעדיך.
דברים על יסוד שיר של דליה רביקוביץ:
אפילו סלעים נשברים ולא מחמת השחיקה. שנים רבות הם נמצאים בחום ובקור. שנים כה רבות, וכך נסתרים הבקיעים. מי שעתיד לשברם עדין לא בא. לפתע האבן פצועה, אמרתי לך כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה ומה גם אנשים.


זהבה שחר רעייתו של אריה (מימין) ואחת מבנותיו


מדברי האלוף במיל') שייקה גביש, מפקד פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים
(אריה שחר היה ראש מטה הפיקוד במלחמה זו)
הגענו לכאן להיפרד מאריה - חבריו שלחמו איתו, המפקדים, החברים. אריה היה מעמודי התווך של לוחמי תש"ח. יחד לחמנו, יחד היינו במסע. קשה במעמד זה לסקור את כול פעולותיו של אריה. אני באופן אישי מרגיש צביטה בלב על חבר, על שותף, על אחד מהחבורה שלא היו בו פגמים. כל מה שעשה - עשה על הצד הטוב ביותר. התגייס לפלמ"ח, התנדב, לחם בדרך לירושלים, לחם בנגב, עד מדבר סיני, עסק בהעפלה. בגמר שירותו בפלמ"ח נשאר בצבא. עבר לשריון, הוא היה סגן מפקד חטיבה [7] במבצע קדש, נכנס עם חטיבת השריון לסיני, בעצם החטיבה שהכריעה את הקרב בסיני במבצע קדש. היה מפקד חטיבת שריון, היה בתפקידים של הדרכה, של הקמת קורסים מיוחדים למפקדים ואחרים. המשיך ולקח חלק חשוב מאוד בהקמת חיל השריון. יצא ללימודים, ועוד לפני שהספיק להתחיל ללמוד, קראנו לו חזרה למלחמת ששת הימים. עבר את המלחמה, השתחרר שוב והשתתף במלחמת יום הכיפורים, אחת המלחמות הקשות. היה סגן מפקד אוגדה בהגנה על רמת הגולן ובמיגור הצבא הסורי. חזר משם, חזר לפעילותו האזרחית הניהולית, שבה הוא נטל חלק בניהול מפעלים חשובים ביותר במדינת ישראל.


אלוף (במיל') שייקה גביש סופד לאריה שחר


באופן אישי עבדנו יחד במלחמת ששת הימים. אני זוכר את הטלפון שקראתי לו. אריה, בוא לפיקוד הדרום ותהיה עוד מפקד. לא עברו שעתיים, עזב את הכול בירושלים, התייצב, קיבל תפקיד, ותוך כמה שעות השתלט על כול התפקיד שנקרא ראש מטה בפיקוד במלחמה. עבדנו יחד. אמינות, דיוק, תיאום, שיתוף פעולה, הרגשה שכול המטה מעריץ אותו, שכול המטה עובד איתו כאיש אחד. והוא, אלוף הפיקוד ומפקדי האוגדות ראה את המלחמה הזו כפי פעילותו אבל בהצלחה בלתי רגילה. אמרתי לו פעם, עוד ילמדו בצה"ל כיצד תפקיד כזה שנקרא ראש מטה של פיקוד במלחמה, הגדולה במלחמות ישראל אז, שלוש אוגדות, למעלה מ-40 אלף לוחמים בכול סיני, והוא החזיק את העורף ואת החלק הקדמי, את העברת הכוחות, את הקשר עם המטה הכללי, ושחרר אותי וגם את מפקדי האוגדות ומפקדי החטיבות לטפל במלחמה בסיני. הוא החזיק עליו את כול מערך פיקוד הדרום, עם היישובים, עם ההכנות של תגבור המהלכים בסיני, תגבור בהספקה, בתחמושת, בפינוי נפגעים - הכול הוא עשה בתיאום מלא. אחר כך השתחרר שוב. כתבתי לו בסוף המלחמה: אין דוגמה למהירות בה נכנסת לתפקיד כראש מטה פיקוד הדרום. יחד היינו חבורה אחת אתה, אני, מפקדי האוגדות, מפקדי החטיבות - בראשם אברהם יפה, טליק ואריק שרון. היית לי לעזר מכריע בקבלת ההחלטות במשך המלחמה ולאחריה, ובסיומה בניצחון הגדול על צבא מצרים וכיבוש כול חצי האי סיני. היה לך חלק מכריע בניצחון זה. הוא ענה לי במכתב ואמר: זהו תפקיד גדול וכבוד גדול, זו משימה ענקית למלא תפקיד כזה של ראש מטה בפיקוד במלחמה על קיומה של מדינת ישראל. הרגשתי שהיה לי אמון מלא מצד מפקדי האוגדות ומצד אלוף הפיקוד, ואני אסיר תודה לכול החבורה הזו שאִפשרה לי למלא את תפקידי כפי שהוא.
משפחת אריה שחר, אתם יכולים להיות גאים בהישגים ובדמות של אריה שחר, אביכם, בעלך.
ולצה"ל זו דוגמה בלתי רגילה של אדם שלא היו לו מתנגדים בצבא וזה נדיר.


מדברי הבן אבי, בשם הבנים והבנות
אבא יקר שלנו,
קשה לדבר עליך בלשון עבר, במיוחד  לאחר התקופה האחרונה, בה נכחנו בחייך בצורה כול כך אינטנסיבית ועטפנו אותך באהבה בכל שעה משעות היממה.
אבא, היית נערץ עלינו, ילדך. פעמים רבות תהינו מה היה בך שהפך אותך לדמות כול כך שלמה בעינינו. ייתכן ואותה השלמות נגזרה מהחומרים מהם היית בנוי, רבדים ושכבות שהונחו זה על גבי זה לאורך חייך ושסיכומם הוא השלם - החל מחוויות הילדות בפולין ועד היותך מפקד ומנהל מוביל בחברה הישראלית. כול אלה בנו אותך כאישיות של מופת ודוגמה.
אבא, היית הצעיר בבני משפחת שוורצמן, משפחה ענפה, ציונית, שקשרה גורלה בארץ ישראל. בני המשפחה אחת שעלו ארצה מאמצע שנות ה-20 ועד אמצע שנות ה-30. אבא, לייבלה הקטן הלך בילדותו לחדר שם למד תורה ועברית כמו כל אחיו הגדולים, הצטרף לתנועת נוער ציונית כמו אחיותיך הבוגרות. בגיל 10 עלית לארץ כשאתה כבר דובר עברית במבטא אשכנזי מובהק.
המשפט "אני חפץ" מלווה אותך שנים רבות. הקליטה בגיל זה במושב אביחיל לא הייתה פשוטה. חבלי העלייה לארץ חדשה היו קשים, שפה שונה, פרנסה דחוקה, התנהלות משפחתית שונה ומזג אוויר לא מוכר. הסתגלת מהר לחברת הילדים החדשה, לעבודה החקלאית ולהוויה הישראלית. בגיל 15 הפכת למפרנס המרכזי של הוריך. סיימת בגיל זה את חוק לימודיך ויצאת לעבודות חקלאיות, התמחית בבניית גומות השקיה ואחר כך בליטוש יהלומים בנתניה השכנה.
בגיל 19 פתחת פרק חדש ומכריע בחייך. התגייסת לפלמ"ח, נשאבת להוויה החדשה של הנוער החלוצי הלוחם בארץ. 9 שנים לאחר שעלית ארצה, נשאת על גבך עולים חדשים בלתי לגליים שהגיעו לחופי הארץ. השתתפת בהכשרות, בליל הגשרים, בפלי"ם, בליווי שיירות לירושלים במסגרת הגדוד הרביעי של חטיבת הראל, נפצעת בקרבות הקסטל וסיימת את מלחמת העצמאות בפשיטה במסגרת חטיבת הנגב לא רחוק מחופי אל עריש.
במשך 20 שנים נוספות המשכת בשירותך הצבאי תוך שאתה עולה בדרגות, משתתף בבניית חיל השריון ומפקד על היחידות המובילות בחַיִל, משלים את לימודיך האקדמיים ומסיים תואר בכלכלה ובמדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. הלימודים ריתקו אותך מאוד, נסחפת לתוכם, הם פתחו בפניך אופקים חדשים ואולי החזירו אותך לימי 'החדר' ולמסורת הלימודים היהודית. את הפרק הצבאי חתמת בהיותך ממובילי המערכה בסיני במלחמת ששת הימים כראש מטה פיקוד הדרום.


הבן אבי שחר


אבא, ניצלת את ניסיונך והידע שרכשת לפעילות ניהולית. התחלת  את הקריירה האזרחית שלך בניהול מפעלי תובלה שהייתה אז חברה כושלת, ובמשך 20 השנים הבאות, התמקדת בניהול מפעלי ים המלח, החברה שאליה נקשרת בכל נימי נפשך. חייך סבבו סביב מפעל זה. עמדת בראש קבוצת מנהלים צעירה שגיבשת סביבך ומימשת בפועל את חזון בן גוריון להפרחת הנגב. לא הגבלת את פועלך רק למפעל עצמו, אלא ראית בנגב חבל ארץ שחובה לפתחו לעתידה של המדינה כולה.
בהגיעך לגיל פרישה המשכת להיות מעורב באופן פעיל בחיים הכלכליים, ניהלת חברות וארגונים כלכליים, גרנית הכרמל, סונול ואחרים. אולם בעיקר התמקדת במערכת הבריאות. שירתת במסירות רבה במשך שנים, ממש עד השנה האחרונה, כדירקטור פעיל בקופת החולים הכללית. היו אלה שנים של הכרת תודה למערכת שטיפלה בך במסירות ונתנה לך את איכות החיים שאפשרה לך לבלות איתנו במשך שנים רבות.
מעבר לכל ההישגים וההצלחות, הדבר החשוב ביותר עבורך אבא היה משפחתך ולכידותה. "שבט  שחר" כך נהגת לכנות אותנו. שבט שהובלתם אתה ואימא בזוגיות שכולנו מסתכלים עליה בקנאה ובגאווה.
אבא, אהבתך הגדולה ל 14 נכדיך והרגישות הרבה שהפגנת כלפי צורכיהם של כל אחד ואחד מהם היו משאירים אותנו פעורי פה. היית עבורנו תמיד אוזן קשבת, תמיד נתת עצה טובה. פתחת לנו כיווני מחשבה ותמיד השארת לנו לקבל בעצמנו את ההחלטה הסופית.
לסיום אפשר לומר מיהו אבא עבורנו בדרכים רבות. בחרנו לציין תכונה אחת שאנו מייחלים שתחלחל בכל אחד מאיתנו - יכולת ההתמודדות המהירה שלך עם כל קושי.  לאורך כל השנים ובכל צומת של החלטה נהגת כמו מפקד בצבא. אספת חומר מודיעיני, חקרת את החידושים הטכנולוגים ואת המגבלות, וקיבלת החלטות אמיצות לגבי עתידך.
אנו רוצים להודות לחברים ולידידים שעזרו ותמכו באימא ובנו, חיזקתם וריגשתם אותנו ותישארו בליבנו לעד. ולך אמא יקרה שלנו, אנו יודעים שהחיים מעתה והלאה לא יהיו כמו בעבר. את זכית לחיי אהבה, זוגיות ומשפחה שכולנו רק  מייחלים לה. אין לנו ספק שאת תמלאי את החסר ואת שני התפקידים גם יחד.
לך אבא יקר שלנו, אנו מבטיחים שנמשיך לשמור על אימא, לתמוך בה ובעיקר לאהוב. "שבט שחר" ימשיך לשמור על ערכיו ועל לכידותו.
אוהבים אותך בלי סוף, ילדיך ונכדיך.


מדברי ד"ר יהודה פריידנברג (הסמנכ"ל לכספים במפעלי ים המלח בתקופת שחר)
עבדתי במפעלי ים המלח 14 שנים כחבר הנהלה תחת פיקודו של המנכ"ל אריה שחר, משנת 1976 ועד לסיום תפקידו ביולי 1990. המנכ"ל אריה שחר, זה תוארו וזו גם דמותו והווייתו בעיניי עד היום הזה.
לאריה היו שני פרויקטים גדולים בחייו. האחד הוא הצבא (כולל שנותיו בפלמ"ח) והשני הוא מפעלי ים המלח שלהם הקדיש 19 שנה. את הצבא הוא לא באמת עזב. הצבא נשאר איתו גם במשך עבודתו בים המלח, בשירות ממילואים ששׂשׂ לתרום בו, אבל בעיקר הצבא נשאר בנשמתו. כי צבא פירושו התמסרות ללא גבול, נאמנות לתפקיד, לקיחת אחריות ומתן חשיבות לאמינות ויושר. גם אחרי שנים רבות במפעלי ים המלח היית יכול לשמוע ממנו מפעם לפעם: "אצלנו בצבא היו עושים את הדברים באופן הבא". כאילו רק אתמול השתחרר מצה"ל.
אריה שחר עלה לארץ בגיל 10 וגדל במושב אביחיל. אריה היה מושבניק. זה היה ההסבר שנתנו לעקשנותו ולנוקדנותו. אריה גם היה בעל נשמה יהודית שספגה ניחוח של לימוד בחדר בעיירה. כל האלמנטים האלה היו במנכ"ל אריה שחר. חזונו של אריה שחר בניהול מפעלי ים המלח היה הרחבת הייצור בבריכות ובמפעלים.
אריה היה איש שדרש ממנהל אחריות טוטלית. המנהל צריך לצפות את כל התרחישים ולהתכונן גם לגרוע ביותר. לכן אין למנהל שום אפשרות להימלט מאחריות. ובאותו מטבע, כל מה שקורה בחברה הוא באחריות המנכ"ל.  השקפה כזו בהכרח גוררת גישה זהירה למהלכים חשובים בחברה. ואכן לפני כל השקעה היה אריה מקיים דיונים רבים ויסודיים עם ניירות עמדה ומתייעץ עם גורמים רבים ומגוונים. הוא העריך מאד ידע אקדמי וניתוח שיטתי של תהליכים ופרויקטים. היו שראו בזה חוסר מעוף. "הוא לא מוכן לקחת סיכונים" אמרו, אך הוא לא התרשם מכך. הוא ידע שבמכונה כבדה כמו מפעלי ים המלח צריך לנהוג בזהירות. הוא היה מוכן לקחת סיכונים מידתיים אחרי שנעשו ניסויים מתאימים, ומהנדסים שעליהם סמך אישרו את החדשנות המוצעת, רְאו המפעל בתהליך גיבוש קר.
את מטרתו במפעלי ים המלח ראה בפיתוח החברה ובהגדלת הייצוא. אין ספק שכל מה שאריה שחר עשה במשך 20 שנה, החל משנת 1971 על בסיס קודמיו ובראשם מרדכי מקלף, הוא זה שמאפשר היום למפעלי ים המלח להציג רווח תפעולי פנטסטי של יותר ממיליארד דולר, וזאת בעיקר עקב השינוי הדרמטי במחירי האשלג והפיתוח הנוסף של מפעלי ים המלח.


ד"ר יהודה פריידנברג


לנושא תפיסתו את האחריות הניהולית היו השלכות כלפי מטה וכלפי מעלה. שחר התכתש עם העובדים על נושא השכר. המו"מ לא היה קל. העובדים ראו את הצלחת החברה ורצו ליהנות מהצלחה זו. מאידך, היה שיקול של יציבות החברה לזמן ארוך. בנוסף הייתה מדיניות שכר של רשות החברות שאי אפשר היה לחרוג ממנה. אבל על דבר אחד שחר לא התפשר: על נושא הניהול. אין התערבות של העובדים בניהול, וכך היה בתקופתו. גם כלפי מעלה הקפיד אריה על גבולות ברורים. הוא לא נתן לחברת האם אפשרות להתערב בניהול השוטף. הוא שילם מחיר על כך אך לא חשב לרגע שאפשר לוותר בעניין זה.
בניהולו של אריה לא הייתה יכולה להתעורר שאלת האחריות להיעלמות סכום משמעותי מתחזית תזרים המזומנים של החברה. יש אחראי והוא צריך לוודא ולבדוק שיש לו את כל הנתונים, גם אם הם לא מגיעים וגם אם הוא אינו יודע אם הגיעו או לא, תפקידו לחפש אותם.
שחר שנא עמימות. הוא רצה ודרש שהכול יהיה בהיר וברור. אחד הפסוקים השגורים בפיו היו: "ברחל בתך הקטנה". היסודיות והרצינות היו ניכרות בהכנות שלו לקראת ישיבות. בין אם זאת ישיבת דירקטוריון ובין אם זאת ישיבת מעקב השקעות או ישיבת הנהלה.  אריה היה תמיד מוכן - הוא קרא וזכר את כל החומר. אחד הדברים שהוא לא התפשר עליהם - הוא לא נתן לאף אחד, מה שנקרא בלשון העם  "למרוח" אותו. הייתה לו אוזן רגישה ל"מריחות". הוא היה מגיב בחריפות בלי תלות במעמדו ובתפקידו של האיש.
מפעלי ים המלח הייתה חברה ממשלתית. זה לא הפך את ניהול החברה ללא יעיל, כי המנכ"ל שמר על החברה מפני הפוליטיקאים. היותה של 'מפעלי ים המלח' חברה ממשלתית השתלב דווקא בראיית מפעלי ים המלח כפרויקט לאומי - ניצול משאבי ים המלח לטובת מדינת ישראל. זה היה אלמנט חשוב בגיבוש עובדי החברה סביב הצלחת החברה. ואכן כל אחד מאתנו, עובדי החברה, היה גאה להיות שותף, ולמושג משפחת ים המלח היה  תוכן לאומי ולא רק חברתי.
אמנם שחר עזב את מפעלי ים המלח לפני 22 שנה ובינתיים עסק בנושאים שונים, אך מפעם לפעם היה במשך השנים מתקשר ודן בבעיות העקרוניות המטרידות של ים המלח כגון תופעת הפטריות ועליית המפלס של ברכה 5. ים המלח לא עזב אותו והוא לא עזב את מפעלי ים המלח.
אומרים שבתי הקברות מלאים באנשים שחשבו שאין להם תחליף. דווקא אריה לא היה אחד מאלה שחשבו כך על עצמם. אבל אני יודע שיהיה קשה מאד למצוא תחליף לאריה שחר.
יהי זכרו ברוך.


מדברי שלמה אדלר (שימש סמנכ"ל של אריה שחר במשך שמונה שנים)
היה לי הכבוד לעבוד עם אריה שחר במשך כעשרים שנות כהונתו כמנכ"ל מפעלי ים המלח. להערכתי עד היום ניכרות שם טביעות אצבעותיו של אריה שחר ועוד שנים רבות ייהנו ממנהיגותו והישגיו בניהול המפעל. בתום שירותו בים המלח פנה אליי חברו מהפלמ"ח, חיים חפר, שביקר רבות במפעלי ים המלח, וציין כי הוא חש צורך לכתוב דברים לרגל פרישתו של אריה שחר ממפעלי ים המלח. לאחר שיחת הכנה לקראת מסיבת הפרידה מאריה שחר, זו המקמה שכתב עליו חיים חפר בה הטיב לבטא את הערכתי והערצתי והערצת אנשים רבים נוספים:
בארץ הזאת, שיש בה גם סערות, וגם שמיים בהירים / שהמאורעות המתרחשים בה הם כל כך חזקים מהירים / בארץ הזאת שערכי הציונות שלה הם לאחרונה רכים ושבירים / והחנופה והכדאי הולכים שלובי זרוע, כהלוך העורבים אצל הזרזירים / בארץ הזאת, אריה שחר הוא אחד האנשים היפים והנדירים / אדם אשר ראוי כי מדי פעם, גם נאמר את שבחו בשירים //
יש בו איזה קסם, ויש קסם בכל אשר נגע / המפעלים שהוא הצמיח - גבהו, מטפסים אל פסגה, / וכשהוא עוקף  בזריזות כל מחדל, וכשל ושגגה / הוא תמיד ממשיך אל המחר , ונחרץ מבלי להירגע / ובאופטימיזם נחוש, אשר נדמה לפעמים, כי אין לו סיבה / הוא קורא לבוא איתו ואחריו אל האתגר הבא / אל כוח היצירה אל נפש הרעיון, אל חכמת העשייה / ואל ההישג אשר נכבש בעקשנות כזאת פסיעה אחר פסיעה //
לא פעם נדמה כי התואר מנכ"ל נשחק / רבים כל כך ניסו להתהדר בו ורבים יצאו מן המשחק / רבים לא עמדו במאמץ, רבים לא יכלו למשימה / רבים לא פרעו את החוב, אף כי קבלו דמי קדימה / אך אצל  אריה, מנכ"ל אינו רק תואר, כי מנכ"ל הוא קודם כל מנהל, ואין רבים אשר מסוגלים במילה הזאת להתהלל, / אין רבים אשר יכולים לבוא אל העם ולומר: "גברותי ורבותי / ראו את אשר קיבלתי / וראו מה אני משאיר אחרי." //
עשרים שנה הוא משרת בחברת האשלג - ים המלח / צריך אולי לקלף את ההיסטוריה הזאת פלח אחרי פלח / צריך לזכור את אלה אשר אנחתם כמעט ביקעה את החזה / כאשר הביטו אל המאזנים ולחשו: "כלום לא ייצא מזה" / את הידיים השמוטות את המשפטים המיואשים / את החלודה אשר אכלה לא רק הצינורות, אלא גם באנשים / את סדום זאת,שכמו בבקעה ההיא, המלאה עצמות, מול הים המלוח / אשר ביקשה לא רק בשר ועור וגידים אלא בעיקר - רוח / והרוח ניתנה, רוח-צוות  השׂשׂ אל המעשה ואל הפעולה / רוחה של חבורה שטופת  חזון, אשר אריה שחר היה מנהלה / רוח המופיעה כדי עשרים שנה על הצ'ק המוגש לממשלה. //
וכך מן הבריכות והסכרים, ועד ראש המסוע ובטן הספינות, / מן המקום הנמוך בעולם אל שיאי השווקים של עשרים ושבע מדינות / מן הכיכר הלבנה והצחיחה אל שדות ירוקים ופורחים / אל רגבי אדמה שניעורו במחוזות רחוקים ונידחים / מים המוות החי במטעי הפרי ובקציר הקמה, והנותן לרעבי העולם לא רק לחם, כי אם גם חמאה / ואת שירת היבול הצוהלת המשמחת בנים ונשמה //
והיום, אריה שחר נפרד, נפרד אך איננו עוזב / כי יחד עם המפעל האדיר שהשביח הוא משאיר בו גם חלק  מן הלב / הוא משאיר אהבה והערכה כמותם - הוא לוקח איתו / ובאשר יפעל וילך כאן הלא תמיד יהיה ביתו / בית שיגדל שיתעצם, שיתחדש, שיהיה / בית הזוכר מה שהיה, אך משתוקק אל המה יהיה / ביתו של אריה שחר, תמיד אריה //


שלמה אדלר


טל הנכדה הבכורה נושאת דברים


הנכד רועי נושא דבריו


אל"ם (במיל') צביקה לבנון, יו"ר ארגון חברי ההגנה, נושא דבריו


חזרהשלחו לחברהדפיסו


:שם
:דוא"ל