קישורים מפת האתר

2 ביולי 2015: קריאת רחוב בירושלים על שם אורי בן-ארי

אורי בן ארי שהגיע לדרגת תא"ל, לחם על ירושלים ולמענה בהיותו מ"פ, סמג"ד ומג"ד בחטיבת פלמ"ח-"הראל" בתש"ח, ובתפקיד מפקד חטיבת השריון 10 "הראל" במלחמת ששת הימים. ביום 18 ביוני 2015, במעמד מר ניר ברקת ראש העיר ירושלים, מילכה בן-ארי אלמנתו של אורי, חברים לנשק ולדרך, ומוקירי זכרו, נחנך רחוב על שמו בשכונת פסגת זאב שבצפון ירושלים, אזור שבו פעלה החטיבה שבפיקודו במלחמת ששת הימים

 

רס"ן (במיל') יוני אמיר, חבר עמותת חטיבת השריון 10 "הראל"

צילומים באדיבות עיריית ירושלים

 

שלט הרחוב על שם אורי בן-ארי בפסגת זאב שבירושלים

 

למצגת צילומים מהאירוע, שהכין נועם מנשה, ראו כאן:

https://www.flickr.com/photos/134157122@N03/sets/72157655747440210/

 

 

ראש העיר מר ניר ברקת, חברת מועצת העיר יעל ענתבי ובני משפחת אורי בן-ארי מסירים הלוט משלט הרחוב החדש

 

טקס הסרת הלוט ברחוב על שם אורי בן-ארי בפסגת זאב שבצפון ירושלים, התקיים במעמד ראש העיר מר ניר ברקת; חברת מועצת העיר ונציגת השכונות הצפוניות ותושבת השכונה, הגב' יעל ענתבי, שתרמה רבות לאישור המהלך; ראש המינהל הקהילתי בפסגת זאב; מר אודי רמבח ראש המינהל הקהילתי בפסגת זאב; הגב' מילכה בן ארי, אלמנתו של אורי בן ארי, ובני משפחת בן-ארי: בנים, נכדים ונינים; מנכ"ל גבעת התחמושת, מר כתרי מעוז; חברי הוועד המנהל של עמותת "הראל" - סא"ל (במיל') ד"ר נחום ברוכי ורס"ן (במיל') יוני אמיר; האלוף (במיל') חיים ארז, עד לאחרונה יו"ר עמותת יד לשריון; אל"ם (במיל') שמעון כהנר "קצה", איש הצנחנים המיתולוגי; לוחמים ומפקדים בחטיבת פלמ"ח "הראל", ובהם תא"ל (במיל') מוטק'ה בן פורת, סא"ל (במיל') יהודה זיו, ברוך תירוש ואחרים; קציני מפקדת חטיבה 10 "הראל" כיום ואנשי הקבע, בראשות המח"ט, אל"ם חגי עמר; אל"ם (במיל') צביקה דהב שהיה מפקד גדוד הטנקים 95 בחטיבה 10 "הראל" במלחמת ששת הימים, וחברים רבים, קרובים ומוקירי זכרו של אורי בן-ארי. בתום הטקס העניק ראש העיר את שלט הרחוב הממוסגר לגב' מילכה בן-ארי. הנכדים נאספו וסייעו לראש העיר להסיט הלוט ולחשוף את שלט הרחוב.

לאחר מכן עבר הקהל לאתר גבעת התחמושת, למפגש רעים משמעותי ומרגש, שהחל בביקור במצגת הקרב ובסקירתו של מנכ"ל הגבעה, מר כתרי מעוז, על חשיבות הרוח שייצג אורי בן-ארי, בפקדו על חטיבת "הראל" בששת הימים, שהשלימה את המשימה שלא הושגה במלחמת העצמאות. כתרי הדגיש את היותם של בוגרי פלמ"ח "הראל" בעמדות הפיקוד הרלוונטיות - יצחק רבין הרמטכ"ל, עוזי נרקיס אלוף פיקוד המרכז ואורי בן-ארי המח"ט - ואת האפשרות שהמוטיבציה הפלמ"חאית שלהם היא שהביאה להחלטתם לשינוי בתוכניות המקוריות וללכת בכל זאת על כיבוש העיר העתיקה, הגעה לכותל המערבי ואיחוד ירושלים.

בהמשך האזין הקהל לדבריהם של תא"ל (במיל') ישכה שדמי על אורי בן ארי כמפקד ומנהיג, בפלמ"ח ובצה"ל; של האלוף (במיל') גרשון הכהן, על תרומתו של אורי בן-ארי להתפתחות השריון בצה"ל וצורת לחימתו; של סא"ל (במיל') יהודה זיו, על בחירת שמה של החטיבה ומאפייני סימלה; ושל אל"ם חגי עמר, שסקר את מעגלי המפגשים לאורך השנים בין אורי בן-ארי לבין חטיבת "הראל", לרבות ציון הקשר המאוחר יותר של בנו, נמרוד, שפיקד בעבר על אחד מגדודי החטיבה כיום, שלימים החליט לקרוא לעצמו ע"ש גדוד "הפורצים", בו שירת אביו, אורי בן ארי, בחטיבת "הראל"-בפלמ"ח. 

במהלך הערב נהנה הקהל משירתה של להקת חיל החינוך ומאירוח מופתי של אתר גבעת התחמושת.

 

מימין: ראש העיר מר ניר ברקת, מילכה בן-ארי אלמנתו של אורי בן ארי, יעל ענתבי חברת מועצת העיר

 

ראש העיר מר ניר ברקת והגב' מילכה בן-ארי, אלמנתו של אורי ז"ל

 

משמאל: חברת מועצת העיר ונציגת השכונות הצפוניות ותושבת השכונה, הגב' יעל ענתבי, ראש העיר מר ניר ברקת, הגב' מילכה בן-ארי, אל"ם (במיל') צביקה דהב ומנכ"ל גבעת התחמושת סא"ל (במיל') כתרי מעוז

 

הפלמ"חניק אורי בן-ארי, מיפי הבלורית והתואר (מארכיון הפלמ"ח)

 

לעיון בפרטים ביוגרפיים על תא"ל (במיל') אורי בן-ארי, ראו כאן:

http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?itemId=65&levelId=63853&itemType=0

 

מתוך טקס קריאת הרחוב ע"ש אורי בן-ארי

 

מדברי ראש העיר מר ניר ברקת

חברת מועצת העיר, יעל ענתבי, יושב-ראש מנהל קהילתי פסגת זאב, אודי רַמְבַּח, גברת מִילְכַּה בן ארי, בני המשפחה, רעיו לנשק של אורי, זכרו לברכה, חבריו ומוקירי זכרו, מסיימי כיתה י"ב מפסגת זאב, מכובדיי כולכם,

אנו נפגשים כאן היום, בשכונת פסגת זאב בירושלים, כדי להוקיר ולהנציח את זכרו של אורי בן ארי, עליו השלום - לוחם ומפקד בפלמ"ח ובצה"ל, "מלך הפורצים" וסמל לגבורת השריונרים, הלוחם האמיץ במערכה על ירושלים - במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים.

אורי בן ארי היה סַפְרַא וְסַייִפַא - חולם ולוחם, איש חזון ואיש מעש. כל מי שלחם לצידו של אורי, מימיו כמפקד פלוגה א' בגדוד הרביעי של חטיבת ,הראל" - דרך מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ויום כיפור - העיד על לוחם ערכי וקר רוח; אישיות מרשימה וסוחפת; אדם שהמנהיגות זרמה בעורקיו.

מרגש לראות כאן היום רעים וחברים לנשק - אתם שלחמתם והייתם לצידו של אורי מימי הפלמ"ח ועד היום.

הרעות הזו, שכמאמר השיר "לא תיתן את לבנו לשכוח" - נמצאת בלב החוסן הלאומי של מדינת ישראל ובלב זהות שלנו - של החברה הישראלית כולה.

אתם, לוחמי חטיבת "הראל", מתקופת הפלמ"ח ומששת הימים - שהסתערתם למול אויבינו במערכה על ירושלים, שלחמתם בעוז ובאומץ על שערי ציון - אתם מהווים, מאז ועד היום, דוגמה ומופת לכולנו: ללוחמי צה"ל ומפקדיו, לנוער הנפלא שעומד כעת בפני גיוסו לצה"ל, לנבחרי ציבור, ועבורי באופן אישי - לוחם ומפקד בעברי, וראש העיר ירושלים.

היום כתמיד אנו מוקירים אתכם, ובעצם קריאת שם הרחוב על שמו של אורי בן ארי, מביעים הוקרה לכל דור לוחמים המופלא הזה, שבדמו ובגבורתו שחרר את ירושלים.

בני המשפחה היקרים,

אורי שלכם, במסלול חייו, הביא לידי ביטוי באופן מופלא את סיפור התקומה והגבורה של עם ישראל כולו. מאז ילדותו בברלין, בימי עלייתו של המשטר הנאצי, דרך העלייה ארצה ב"עליית הנוער", ערב מלחמת העולם השנייה וזוועות השואה, שבהן איבד את מרבית קרוביו ואהוביו שנותרו מאחור, ועד למורשת הקרב המופלאה ולחיים החדשים שבנה כאן בארץ ישראל. היום כתמיד, אני בטוח שאתם גאים בו ומתגעגעים אליו - וכולנו כאן היום חולקים לו כבוד ומוקירים את זכרו, יחד איתכם.

תושבי פסגת זאב היקרים,

הטקס היום הוא מרכיב אחד מני רבים בתהליכים ובפרויקטים שאנו מקדמים לפיתוח ולחיזוק השכונה. ראוי ומרגש בעיניי שאנו קוראים היום רחוב בפסגת זאב על שמו של גיבור ירושלים - שכונה שנולדה לאחר שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים – וכי על אף שאינה נמנית על הוותיקות שבשכונות העיר, הפכה לאחת השכונות הגדולות והמשמעותיות בירושלים. נמשיך להשקיע בשכונה, ואין לי ספק שפסגת זאב תמשיך לפרוח ולהתפתח.

ירושלים התברכה בדמויות מעוררות השראה - מפקדים שלחמו למענה ואישים רבים שהקדישו למענה את חייהם. אין לי ספק כי שמו של אורי בן-ארי ראוי להתנוסס בין דמויות המופת האלו. בקריאת הרחוב על שמו, אנו מייחלים לכך שהדור הצעיר והדורות הבאים אחריו, ישכילו לשאוב השראה ומופת מהאדם ומפועלו.

יהי זכרו ברוך.

 

ראש העיר ירושלים מר ניר ברקת נושא דבריו

 

מדברי חברת מועצת העיר הגב' יעל ענתבי

ראש העיר מר ניר ברקת, הגב' מילכה בן ארי וכל בני משפחת בן ארי, יוני אמיר, כתרי מעוז, צביקה דהב, מפקדים ולוחמים בחטיבת "הראל" לדורותיה, רעים לנשק של אורי בן ארי במלחמות העצמאות וששת הימים, מפקדי חטיבת המילואים "הראל" כיום, תושבים ושמיניסטים לקראת גיוס, קהל נכבד,

התאספנו כאן היום לקרוא לרחוב על שמו של אורי בן ארי, משחרר ירושלים, שבזכותו ובזכות מעשיו אנו למעשה יכולים להתאסף כאן היום במקום זה. לכן המחווה של קריאת שם רחוב על שמו של אורי היא למעשה אמירת תודה לו ולמשפחת בן-ארי.

אורי לחם על צפון ירושלים במסגרת הקרב על נבי סמואל של חטיבת "הראל" עוד במלחמת העצמאות. אז ההשתלטות נכשלה עם אבדות רבות לכוחותינו, והשטח של צפון ירושלים נותר בידי הירדנים. במלחמת ששת הימים עשה אורי את התיקון של מלחמת העצמאות וכמפקד חטיבת "הראל" המשוריינת, החטיבה הבקיעה את הכניסה לירושלים מכיוון גבעת הרדאר ונבי סמואל, צפונה עד לתל אל-פול.

את הרעיון לקריאת רחוב על שם אורי בן ארי הציע לי ד"ר יוסי שפיינר ומאותו רגע עשינו את כל מה שהיה צריך עד למימוש הרעיון. רחוב זה מצטרף לרחוב הארבעה ולרחוב "סיירת דוכיפת" שהיו גם הם חלק מחטיבת ,הראל" בששת הימים.

ביום העצמאות לפני שנה קראנו לתושבי פסגת זאב לצאת לסיור בעקבות אורי בן-ארי וכיבוש צפון ירושלים. סיור שהגיעו אליו עשרות רבות של תושבים על מנת ללמוד את מורשת הקרב של אורי. אביגדור קהלני, ידידי גיבור ישראל, לא יכול היה להגיע לטקס בגלל מחויבות קודמת, ואלה הדברים שכתב לי על אורי בן ארי:

"תא"ל במיל אורי בן ארי ז"ל היה מפקד נערץ בצה"ל. הוא היה מטאור בקידומו המהיר. הוא לחם על פריצת הדרך לירושלים במלחמת ששת הימים ובמלחמת השחרור עם פלוגתו בירושלים. אין יותר מתאים ממנו שיהיה על שמו רחוב בירושלים.

אורי היה מפקד נועז, איש עם חזון, איש כריזמטי באופן מיוחד ואנחנו הלוחמים הצדענו לו. אין ספק שדמותו חייבת להיות מולנו כמשחרר העיר ירושלים ולוחם על קיומה".

תפקידנו כאן לשמר את מורשת אורי בן-ארי ולשמור על הרציפות הטריטוריאלית של צפון ירושלים לבל תנותק שוב.

 

חברת מועצת העיר ונציגת השכונות הצפוניות ותושבת השכונה, הגב' יעל ענתבי, נושאת דבריה

 

 

מדברי אודי רמבח, יו"ר המינהל הקהילתי בפסגת זאב
ראש העיר, מר ניר ברקת; חברת מועצת העיר, גב' יעל ענתבי; אלמנתו של אורי, גב' מילכה בן-ארי; מפקדים פקודים, חברים, תושבים, קהל נכבד,
רק ילד יהודי שרואה אל מול עיניו, יחד עם אביו, איך שורפים בית כנסת בליל הבדולח, יכול לצמוח ולהיות מנהיג צבאי למען העם היהודי. עליה לארץ לבד והשתלבות בקיבוץ, הגיוס המוקדם לפלמ"ח וההשתתפות בקרבות, שהיו אבן היסוד בהקמתה של מדינת ישראל - מלמדים על אדם שאהבת ארץ ישראל והגנת המולדת זורמת בעורקיו.
שמענו את חברו לחטיבה ולקרבות, ושמות רבים שהוזכרו, כמו "סיירת דוכיפת", "תל אל-פול", כבר מונצחים כאן בשכונתנו, פסגת זאב, ואכן ראוי שגם הנצחתו של אורי תהיה בשכונתנו.
סיימנו לפני שעתיים חנוכת פסלי אריות המוצבים בתחנות הרכבת הקלה, ואנחנו בהכנות למירוץ "אחרי", של נוער לפני גיוס, הנושא את שמו של הספר שכתב אורי, שהטביע את המושג "אחרי" לדורות שלמים של לוחמים. ואכן, ביום חגיגי זה אנחנו מציינים את פועל חייו כאריה, וממשיכים אחרי מורשתו הצבאית והקהילתית.
בשם תושבי פסגת זאב אנו מודים למשפחה ולעיריית ירושלים על הכבוד בו זכתה השכונה.

  
 

         
                                               אודי רמבח, יו"ר המינהל הקהילתי בפסגת זאב

 

מדברי אל"ם (במיל') צביקה דהב

(צביקה דהב היה מפקד גדוד הטנקים 95 בחטיבה 10 "הראל" שבפיקוד אורי בן-ארי במלחמת ששת הימים)

בינואר הקרוב ימלאו 7 שנים למותו של תת-אלוף אורי בן-ארי ז"ל, מפקדנו וידידנו. אני מתכבד בזה לומר דברים לזכרו של אורי במעמד הסרת הלוט לרחוב על שמו.

אורי, יהודי גאה, אוהב ארץ ישראל, מנהיג צבאי לדוגמה, לוחם ללא חת שהשתתף בכל מלחמות ישראל. ביוני 1952 נפל בחלקי המזל להכיר לראשונה את אורי בחטיבה 7 ומאז דרכינו לא נפרדו עד יומו האחרון. רבות למדתי מאורי המפקד, המנהיג, האסטרטג הצבאי המבריק שהוביל את המהפכה הצה"לית מחי"ר לשריון, מכוח מסייע לכוח מסתער וכובש, וכל זאת לאחר ההצלחה הגדולה במבצע קדש.

אורי התחיל את דרכו בפלמ"ח והיה מפקד פלוגה בחטיבת "הראל" במלחמת העצמאות בפריצת הדרך לירושלים ובקרבות המרים בעיר.

אורי - מפקד חטיבה 7 במלחמת קדש.

אורי - מפקד חטיבת השריון 10 במלחמת ששת הימים שחזר אל שדות האש של תש"ח כדי להשלים את המלאכה ממלחמת העצמאות.

אורי - מקים את גייסות השריון.

אורי - סגן של אלוף פקוד הדרום במלחמת יום הכיפורים.

אורי - לוחם עטור תהילה, גידל דורות רבים של מפקדים ולוחמים בשריון.

אורי כתב שלושה ספרים שעד היום מלמדים אותם בצה"ל: "אחרי", "נוע נוע, סוף", ו"בטבעת החנק".

אורי יזם וביצע את הקמת האנדרטה לכבודה של חטיבת "הראל" לדורותיה על משלט הרדאר, כיום הר אדר.

במלחמת ששת הימים

אורי קיבל את הפקוד על חטיבה 10 שריון ביום ששי, שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה. החטיבה היתה לאחר אימונים, מגובשת, מקצועית ומוכנה למלחמה. אורי הקדיש את זמנו להכרת המפקדים שאת רובם לא הכיר, לריענון תוכניות, לסיורים לאורך הקו הירוק ותרגילי כוננות לילה לכוחות. יצאנו למלחמה חדורים ביטחון שאורי הכניס בנו.

בפקודה לחטיבה צוין שהחטיבה תפרוץ ב-4 צירים בלילה במקביל, בשטח הררי קשה במיוחד, תכבוש את היעדים המבוצרים שבדרך - הרדאר, בִּידּו, שייך עבד-אל-עזיז, חרבת לאוזה, בית איכסא, בית כיכא, ותתייצב על חרבת זארה עם אור ראשון, ותחסום כל תגבורת ירדנית מרמאללה לירושלים ותחבור להר הצופים.

השיטה: 2 גדודי החרמ"ש ופלוגות הטנקים מצוותים מראש. הפעלת מקסימום אש לפני כניסת הלוחמים ליעדים, עם חיל האוויר, ארטילריה וירי טנקים בכינון ישיר לבונקרים ולתעלות הקשר; פינוי מוקשים וכניסת הלוחמים. הפעלת האש המסיבית והממושכת חסכה לנו הרבה נפגעים.

הביצוע: החטיבה כבשה את צפון ירושלים ומנעה כל תגבורת אויב מצפון וממזרח, חברה להר הצופים והפתיעה את צבא ירדן. בזכות התכנון והביצוע בפיקודו של אורי והדוגמה האישית כאשר הוא נע בראש הכוח, החטיבה הצליחה להחזיר לחטיבת פלמ"ח "הראל" את מה שלא הצליחו במלחמת השחרור. 2 גדודי החרמ"ש בסיוע הטנקים לחמו קשה כל הלילה ביעדים המבוצרים, כולל פינוי מוקשים ממלחמת השחרור, ומוקשים שהונחו על ידי חטיבה 16 (חטיבת ירושלים) בכוננות. גדוד הטנקים נע מעמק הארזים לנבי סמואל וחרבת זארה, ונלחם קשה בקרקע סלעית ובזוויות עליה קשות, כל זאת תחת אש ארטילרית כבדה של הירדנים מחיז'מה. בשעה 03:30 התייצבנו והכנסנו את הטנקים לעמדות אש בחרבת זארה. עם אור ראשון בשעה 04:00 הגיעו 7 טנקי פטון ירדנים והתמקמו על תל-פול והחל קרב אש של הטנקים.

לירדנים היו יתרונות עלינו: תל פול גבוה במאות מטרים מחרבת זארה. תותחי טנקי פטון הירדנים חודרים את טנקי השרמן שלנו ואנו למרות הפגיעות בטנקי הפטון - לא חודרים. למזלנו הירדנים שינו עמדות תוך כדי הלחימה ונעו לרוחב החזית. ראיתי שלכל טנק צמודה חבית דלק. במהירות נתתי פקודה לפלוגת הטנקים שלנו לכוון רק לחביות הדלק, ואז טנקי הפטון החלו לעלות באש וחלקם נסוג.

בקרב על תל פול הגיעה תגבורת של פלוגת השריוניות "דוכיפת" (שריונית AML) של הצנחנים בפקודו של רס"ן אהוד שני ז"ל שנהרג בהמשך הקרב מפגיעה מטנק האויב. החטיבה התארגנה לאחר לילה קשה של לחימה, וכבשה את תל פול, השטח השולט על כל האזור, ומשם כבשה את גבעת המבתר, הגבעה הצרפתית, שועפט. אורי נפצע קל מסיוע חיל האוויר שלנו בהתקפה על גבעת המבתר, אך המשיך בלחימה לאחר שטופל.

לאחר הכיבוש נאספו כל 135 הפצועים מהקרב ליד בית חנינא ולאחר טיפולו המקצועי של פרופ' חנוך בראון ז"ל, הפצועים הוטסו בהליקופטרים להדסה ירושלים.

2 פלוגות טנקים שלנו בפקודו של רס"ן איתן אריאלי הועברו תחת פיקוד חטיבת הצנחנים ותרמו רבות להמשך הלחימה בעיר. גדוד הטנקים ופלוגת הסיור החטיבתית קיבלו פקודה לכבוש את רמאללה והכיבוש נעשה במקסימום אש ובמהירות. למחרת החטיבה כבשה את יריחו והרסה את הגשרים על הירדן.

סיכום: המלחמה הייתה קשה, החיילים הירדנים נלחמו באומץ וברשותם היה נשק חדיש ויעיל. השטח היה קשה במיוחד לתנועת רק"ם אבל ההצלחה בתנועה הביאה הפתעה גדולה לאויב. לחטיבה 35 חללים.

תודה: אני מבקש להודות לראש העיר ולעוזריו ולכל מי שעזר בקיום אירוע זה - לרס"ן יוני אמיר על טיפולו המסור להצלחת האירוע.

 

אל"ם (במיל') צביקה דהב, נושא דבריו בטקס

 

ראש העיר ירושלים מר ניר ברקת ואל"ם (במיל') צביקה דהב, מפקד גדוד הטנקים 95 החטיבה 10 "הראל" בששת הימים

 

מדברי מילכה בן ארי, רעייתו של אורי ז"ל

רבים הכירו את אורי בן-ארי המפקד שלקח חלק בארבע מלחמות ישראל. רבים הכירו את אורי בפלמ"ח, כמח"ט 7 ב"קדש", כמפקד גייסות השריון, כמח"ט "הראל" המשוריינת במלחמת ששת הימים, וכסגן מפקד פיקוד הדרום במלחמת יום הכיפורים. אחרים הכירו אותו בחייו האזרחיים כמנכ"ל חברות, כקונסול הכללי בניו-יורק, דרך כתבותיו במשך שנים בעיתון "ידיעות אחרונות", שנים שבהן כתב את הספר "אחרי" המתאר דרך עיניו של מ"פ צעיר את תמצית מהותו של מפקד בשדה הקרב, במלחמתו על ירושלים בתש"ח. ספר שזכה בפרס לכתיבה צבאית והפך לספר חובה בכל קורסי הקצינים בצה"ל.

כן, רבים הם המכירים את פעליו המגוונים לאורך כל הדרך, ומספרים למעשה את סיפורה של מדינת ישראל ואת הלקו של אורי בכל אלה. אולם לא רבים מכירים את רקע ילדותו הקשה שבוודאי השפיעה רבות על עיצוב אישיותו. ועל כך - מספר מילים: היינץ בנר, נער צעיר בברלין. בית בורגני. תלמיד יהודי יחיד בבית ספר גרמני. מתייתם מאימו בהיותו בן שמונה. ביום עליית היטלר לשלטון הוא מגורש בחרפה מבית הספר, במעמד מסדר מבזה של כל התלמידים והמורים. אורי מצליח לנוס על נפשו רגע לפני ביצוע לינץ'.

מאותו יום היה עד לכל מעשי הזוועה של הנאצים ביהודי גרמניה. בהלם צפה בליל הבדולח, בבית הכנסת המפואר, שאך לפני זמן קצר חגג בו את הבר-מצווה, העולה באש והרב המדמם מושלך לרחוב מול עיניו.

האב שהיה לוחם חזית בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה וזכה לעיטורים רבים על אומץ לב, משלה עצמו שעובדה זו תציל את משפחתו. אולם עד מהרה מתפכח. הוא נתפס בידי הגסטפו, ולעיני הנער מוכה עד זוב דם כשאנשי הגסטפו משתינים עליו. היה זה הרגע הנורא בו עוצבה, במידה רבה, אישיותו ואופיו של הנער. האב המוכה שנחלץ בעור שיניו מידי הגסטפו, מבין שהקץ קרב ומצליח לחלץ את הנער מציפורני הנאצים ולהעלותו במסגרת "עליית הנוער" לפלשתינה-א"י. וכך בהיות הנער בן 14, עולה בגפו בשנת 1939 לארץ ישראל, ממש רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

כל משפחתו של אורי, עד האחרון בהם, 96 קרובי משפחה, כולל אביו - נכחדו בשואה. הטמעתו האמיתית של אורי בישראליות, באה לביטוי מלא, רק כעבור שנתיים עם העברת כל קבוצתו מירושלים לקיבוץ עין-גב.

שם עוברתו כל השמות ה"יקיים" של חברי הקבוצה. בהגרלה שנערכה, הגריל את השם אורי במקום היינץ, ולימים בחר בבן-ארי במקום בנר. השם אורי נקלט עד מהרה. אולם השם בנר ליווה אותו בעקשנות עוד שנים רבות. אורי בנר היה שם דבר, תרתי משמע.

הילד העירוני שידע בילדותו רק רחובות סלולים, חנויות מהודרות ומכוניות, ואחר כך הרבה כאב ודם, גילה עד מהרה בעין-גב את טעם החופש, המרחבים, הטבע, השדות המוריקים, הכנרת, ומעל לכל - את טעמה של חברות, פשטות, אמונה בחזון ההתיישבות, והמושג מולדת וציונות לא היו מילים גסות. כל אלה הפכו לחייו החדשים וסייעו לו לגנוז עמוק בליבו את כל העבר על כל זוועותיו ואובדניו. אולם לעולם לא שכח.

מתוך חורבות ילדותו הכואבת צמח עד מהרה ישראלי צעיר, גאה, אמיץ, חסון, נמרץ ומלא מרץ וסקרנות ונתמלא חדוות נעורים. השמים היו הגבול. מכל ענפי המשק קסם לו יותר מכל - הטרקטור. הוא לא שבע די מיכולותיו הממוכנות ומכושר תמרונו וביצועו של הכלי הגדול והחזק הזה. הוא מצליח לשכנע את חברי הקיבוץ לאפשר לו לנהוג בטרקטור היקר והיחיד של עין-גב.

כנראה שנהיגת הטרקטור - שתלה באורי את ניצני זיקתו לשריון... הוא אף אהב מאד סוסים. הרכיבה, הדהירה, השליטה בחיה הנבונה והחופש - שבו את ליבו. הוא היה מלך במרחבים. הוא הרבה לרכב עם טדי קולק, חבר הקיבוץ, ולימים ראש העיר האגדי של ירושלים. הידידות איתו נשתמרה לאורך כל השנים.

כבר עם סיום האימונים הבסיסיים במסגרת ארגון "ההגנה". ניצת באורי ניצוץ הלוחם, איש הצבא, ויותר מכל נשא את עיניו להתגייס לפלמ"ח. אולם עוד ארוכה הייתה הדרך.

שני מקומות לקורס מ"כים של "ההגנה" הוקצו לעין-גב. אורי נלחם על זכותו לצאת לקורס זה. נוכח עקשנותו, השתכנע חבר מבוגר מאורי, שהיה מיועד לקורס זה - לוותר על מקומו לטובת אורי. וכך החלה דרכו הארוכה כמפקד במלחמות ישראל. בשנת 946ך התגייס לפלמ"ח, משאת נפשו. בסוף 1947 נשלח לקורס המ"מים. מי פילל שכחודש לאתר סיום הקורס תפרוץ מלחמת העצמאות.

אורי מתמנה למפקד פלוגה א' בגדוד הרביעי בחטיבת פלמ"ח "הראל" ומשתלב במלחמתה הקשה על ירושלים. לאחרונה מצאתי בספר רשימת קרבות מרוכזת, בלתי תיאמן, שבהם לחם אורי כמפקד בקרבות המרים על ירושלים בתש"ח: שיירת נחשון, הקסטל, קולוניה, סריס, צובא, בית סוריק, מנזר סן-סימון, בית מחסיר, המסרק, הרדאר, הר-ציון... לא לשווא זכה אורי לכינוי "מלך הפורצים".

במלחמת ששת הימים הוא מתמנה למח"ט חטיבת השריון במילואים 10 "הראל", שכבשה את כל מעוזי האויב בהרי ירושלים. הישגי החטיבה הכריעו למעשה את המלחמה על ירושלים כשבלמה והיכתה בכוחות האויב שזרמו מהצפון.

אני מנסה לדמיין את הרגשתו של אורי, כשבשעטת הטנקים האדירה, בראש חטיבה משוריינת, הצליח לסיים את המלאכה, שמאז מלחמת תש"ח נשארה כפצע פתוח. לא הרבה פעמים בהיסטוריה ניתנת הזדמנות שנייה לאותו מפקד להשלים את מה שלא ניתן היה להשיג במלחמה הקודמת. ואכן, נפל בחלקו של אורי להשלים במלחמת ששת הימים, בראש חטיבת "הראל" המשוריינת, כל שלא היה לאל ידה של חטיבת פלמ"ח "הראל" להשיג במלחמת העצמאות העקובה מדם שבה שילמה מחיר כבד מנשוא של 418 חללים ומאות פצועים.

מעל לבינתי להבין כיצד דחתה בשעתו הוועדה לקביעת שמות הרחובות בירושלים, מלקרוא רחוב על שם אורי, בנימוק משווע: ..."העדר זיקה לירושלים" כפי שצוטט בעיתון "מעריב". פתגם ישן גורס ש: Old soldiers never die, they just fade away . כנראה שקם דור "שלא ידע את יוסף" ולא הכין שיעורי בית...

לאור התגובות הנזעמות מכל שדרות העם הועלה הנושא שנית בפני הוועדה, וטוב שהתעשתה ותיקנה את העוול, והכירה ב...זיקתו של אורי לירושלים... אינני יודעת אם רבים הם המפקדים שלחמו על ירושלים בכל כך הרבה קרבות כמו אורי...

לא כאן המקום לפרט את כל פועליו בעולם האזרחי, שבין היתר. הוא זה שביצע בזמנו את כל עבודות התשתית והכשרת הקרקע לבנייה בפסגת זאב, בהיותו מנכ"ל חטיבת כבישים ועפר ב"סולל בונה". והנה היום, במעמד זה - נסגר מעגל.

רוצה אני להודות לראש העיר מר ברקת, ולעיריית ירושלים, ותודה מיוחדת לגב' ענתבי, חברת מועצת העיר, שפעלה רבות לאישור שם הרחוב. תודתי לעמותת גבעת התחמושת, שנרתמה להמשיך מעמד זה בערב של הנחלת ערכים ומורשת. תודתי העמוקה לאל"ם (במיל') צביקה דהב הפועל ללא לאות כל השנים, לזכרו של אורי ולכל שהיה יקר לו בצה"ל, וכן ליהונתן אמיר, יוני, דור ההמשך הנושא בגאון את דגלה ומורשתה של עמותת "הראל", והיה הרוח החיה לתיאום ולתוכן ערב זה.

תודה מיוחדת לכל זקני דור תש"ח, שאינם מזדקנים לעולם, והגיעו לכאן גם היום, ולא פחות, התודה לדור ההמשך הצעיר על דורותיו, המכיר ומוקיר את הערכים והמורשת שהנחיל אורי לדורות הבאים, וכיבדונו בנוכחותם.

תודה.

 

הגב' מילכה בן-ארי, אלמנתו של אורי ז"ל, נושאת דברים בטקס

 

מח"ט 10 "הראל" כיום, אל"ם חגי עמר, לצד תא"ל (במיל') אסף סלע, בנו של 'רעננה'

 

אורי בן-ארי כמח"ט 10 הראל במלחמת ששת הימים (מקור לא ידוע)

 

מפגש הרעים בגבעת התחמושת

 

מימין: איש ידיעת הארץ וחטיבת "הראל"-פלמ"ח סא"ל (במיל') יהודה זיו, אל"ם (במיל') שמעון כהנר "קצה" - איש הצנחנים המיתולוגי, ואיש חטיבת "הראל"-הפלמ"ח שהיה גם מפקד בכיר בצה"ל, תת-אלוף (במיל') יששכר ("ישכה") שדמי

 

את הערב הנחה הח"מ, קמב"ץ חטיבת השריון במילואים 10 "הראל" כיום וחבר הנהלת עמותת "הראל", בנם של מיכל אמיר לבית ריזקינד ודניאל אמיר לבית כץ, זיכרונם לברכה - אנשי הגדוד הרביעי "הפורצים" בחטיבת "הראל" פלמ"ח, שהכירו ושירתו יחד עם אורי בן-ארי - "משפחת הראל לדורותיה".

בדברי הפתיחה ציין הח"מ שהתחלת מפגש הרעים החשוב הזה הייתה בביקור במצגת הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, קרב שהשתתפו בו 3 חטיבות מילואים בהשתתפות חיל האוויר:

§           חטיבה 10 "הראל", בפיקודו של אורי בן-ארי,

§           חטיבה 16 הירושלמית, בפיקודו של אליעזר אמיתי,

§           וחטיבה 55 של הצנחנים, בפיקודו של מוטה גור.

כמו כן הזכיר את דברי מר כתרי מעוז, מנכ"ל גבעת התחמושת, בסקירתו במצגת הקרב, שבמלחמת ששת הימים: גם מפקד חטיבת המילואים 10 "הראל", אורי בן-ארי, גם אלוף פיקוד המרכז, עוזי נרקיס, וגם ראש המטה הכללי יצחק רבין, היו מפקדים בחטיבת "הראל" פלמ"ח, חדורי מוטיבציה לממש את אשר לא הצליחו לבצע במלחמת העצמאות - לשחרר את ירושלים. מהלך שלא נכלל בפקודות הקרב הכתובות לקראת המלחמה ב-1967, אך בוצע בפועל, בהובלתם.

 

כתרי מעוז, מנכל גבעת התחמושת (במרכז למטה) בסקירה למשתתפים בחדר מצגת הקרב

 

לאחר מצגת הקרב התכנס הקהל באולם התערוכות בגבעת התחמושת. המפגש נפתח במחרוזת שירים של "החלונות הגבוהים", בביצוע להקת חיל החינוך, ששרה את: 'זמר נוגה', 'כל השבוע לך', 'אצלי הכל בסדר' ו'התשמע קולי'.

 

הדובר הראשון במפגש זה נולד בינואר 1922, והינו כבר בן 93 וחצי. מפקד הגדוד החמישי בחטיבת פלמ"ח "הראל", מילא שורת תפקידי פיקוד בכירים בצה"ל, על חטיבות ועל מסגרות, כולל הסבה לשריון, עוזר אלוף פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים. מפקדו של אורי בן-ארי בפלמ"ח - תא"ל (במיל') ישכה שדמי.

 

מדברי תא"ל (במיל') ישכה שדמי

"בתרמילו של כל חייל הוא נושא את שרביט המרשל". יש ויכוח מי הגה אמירה זו, שהפכה למנטרה בכל ארגון לוחמים. אורי בנר, לימים בן-ארי, נשא איתו, עם התגייסותו לפלמ"ח, את תרמיל החייל הלוחם, מאז אותו תאריך מיוחד - כ"ט בנובמבר 1947. למחרת בבוקר החלו התקפות של כוחות רבים, מודרכים על ידי קצינים בכירים מצבאות עיראק וסוריה, כאשר המוקד היה הקרב על ירושלים והדרך אליה. בשורת קרבות אלה שלף אורי בן-ארי את שרביט הגנרל, בהיותו מ"פ מוביל בגדוד הרביעי בכל הקרבות של תש"ח, בזירת הקרבות על ירושלים. רצה הגורל, ובמלחמת ששת הימים, כמפקד חטיבת השריון "הראל", השתתף אורי עם חטיבת הצנחנים בשחרור ירושלים מצפון, ושלף מתרמילו את שרביט המרשל.

והיום, כשאנו כאן, כדי לחזור ולספר על אורי בן-ארי, הלוחם והמפקד המוביל, רוחו מרחפת מעלינו ממרום השמים, וכל נוף ירושלים בירת ישראל נושא לו תודה ותהילה.

 

תא"ל (במיל') ישכה שדמי, נושא דברים בגבעת התחמושת

 

הדובר הבא צעיר יותר, ציין המנחה. התגייס לצה"ל ערב מלחמת יום הכיפורים, לחם בחזית המצרית, התקדם במסלול הפיקודי בשריון, פיקד על אוגדות ומסגרות, חבר המטה הכללי, ובתפקידו האחרון כיהן כמפקד המכללות וכמפקד הגיס הצפוני. השתחרר לפני כ-9 חודשים, לאחר 41 שנות שירות - האלוף (במיל') גרשון הכהן.

 

[דברי האלוף (במיל') גרשון הכהן יצורפו בעתיד]

 

האלוף (במיל') גרשון הכהן נושא דברים בגבעת התחמושת

 

להקת חיל החינוך שרה את "יש בי אהבה".

 

הדובר הצעיר הבא בן 89, הוא הגיאוגרף, איש לשון, חוקר טבע ומדריך טיולים, חבר ועדת השמות הממשלתית והעירונית, לוחם הגדוד השישי בחטיבת פלמ"ח "הראל", ויקיר ירושלים - סא"ל (במיל') יהודה זיו.

 

מדברי סא"ל (במיל') יהודה זיו
במפגש הרעים לאחר מכן בגבעת התחמושת, ביום 18 ביוני 2015, סיפר יהודה זיו על שמה של הראל ואף סיפר בבדיחות על הקטע של כיבוש הרדאר במלחמת ששת הימים, כשהמג"ד דיווח בקשר למח"ט, אורי בן ארי, ש"הרדאר בידינו" ונאלץ לחזור על הדיווח בקשר מספר פעמים, עד שפנה בקשר ושאל את המח"ט אם ישנה בעיה כלשהי. על כך ענה אורי, שפשוט נהנה לשמוע את הדיווח, פעם ועוד פעם ועוד פעם.


             

יהודה זיו

אחרון הדוברים והצעיר מכולם, הינו חלק מחטיבת "הראל" כבר חצי שנה, אבל ההרגשה איתו כמו עם בן משפחה ותיק. זהו מפקדה הנוכחי של חטיבת השריון במילואים 10 "הראל", שבעת קבלת דרגת אל"ם מהרמטכ"ל, אמר לו בני גנץ: "חגי, אתה מתמנה למפקדה של החטיבה היחידה בצה"ל שיש לה בית קברות משלה", הלוא הוא בית הקברות בקריית ענבים, בו מתייצבים מפקדי החטיבה כיום מדי שנה בטקס הממלכתי ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל - אל"ם חגי עמר.

 

לכתבה על מקור השם "הראל", ראו כאן:
http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?levelId=63829&itemId=7740&itemType=0

דברי אל"ם חגי עמר המח"ט הנוכחי של החטיבה

הגב' מילכה בן אריה ובני משפחתה, ילדיו של אורי והנכדים, הגב' יעל ענתבי חברת מועצת העיר ירושלים, מנחם לנדאו, כתרי מעוז יו"ר ומנכ"ל גבעת התחמושת, המארחים, מפקדים ולוחמים מחטיבת "הראל" לדורותיה מהפלמ"ח, מששת הימים, וכיום, מפקדי השריון בעבר ובהווה, דור ההמשך - שמיניסטים לפני צבא מפסגת זאב, חברים ואורחים יקרים, ערב טוב,

כמפקד חטיבת המילואים 10 "הראל" כיום, אני גאה לעמוד כאן לפניכם באירוע משמעותי זה וברצוני להציג את המעגלים בהם סבבו יחד אורי בן-ארי וחטיבת "הראל" במהלך השנים. דרכם המשותפת של אורי בן-ארי וחטיבת "הראל" החלה עוד טרם הקמת החטיבה, טרם הקמת המדינה. אז בפלמ"ח, בפלוגות המחץ, מפקד הפלוגה היה הכל ועליו הוטלה האחריות המלאה בכל הקשור לאנשיו, הן ברמת הפרט, הן ברמת הכשרת הלוחמים והן בהפעלת הכוח בלחימה, במבצעים השונים. היינץ בנר, לימים אורי בן-ארי, ניצול שואה, עלה לארץ בשנת 1939, לבדו בגיל 14. בשנת 1946, בהיותו בן 20, התגייס לפלמ"ח עבר הכשרה, ובהמשך התמנה למפקדה של פלוגה א' בגדוד "הפורצים", הגדוד הרביעי של הפלמ"ח, שלימים, לחטיבה 10, היא חטיבת "הראל".

במסגרות אלו פיקד אורי בן-ארי על לוחמיו במבצעים הרבים בגזרת הדרך לירושלים והכפרים ששלטו עליה, או ששימשו בסיס יציאה לתוקפי שיירות האספקה ליישוב היהודי הנצור בירושלים, ובהמשך בקרבות לכיבוש העיר עצמה. שם יצקו אורי וחבריו את הבסיס לערכי צה"ל המוביל אותנו עד היום - העמידה במשימה, טוהר הנשק ופינוי הנפגעים. לא בכדי כונה אורי בן ארי "מלך הפורצים", הוא ידע לפרוץ כל ציר וכל דרך, ידע לפרוץ את הגיון האויב ולהערים עליו בתחבולות שונות ובתורת לחימה, וידע גם לפרוץ את הדרך ללב אנשיו.

במהלך מלחמת העצמאות מונה לסמג"ד, ואחר כך למפקד הגדוד השביעי של הפלמ"ח, שהיה חלק מחטיבה 12, היא חטיבת "הנגב". בסופה של מלחמת העצמאות הועברו חלק מכוחות חטיבת "הראל" ללחימה בגזרת הנגב, יחד עם חטיבת "הנגב". את חטיבת החי"ר במילואים 10 "הראל", זו הצה"לית, פגש שוב אורי בן-ארי במהלך מלחמת קדש, ב-1956, בהתקפה על מתחם אום כתף המצרי. המשימה הוטלה במקור על חטיבת "הראל", אך הועברה, בהחלטה של אלוף פיקוד הדרום אז, אסף שמחוני, לחטיבת השריון 7, בפיקודו של אורי בן-ארי. הצלחתה של התקפת שריון זו, שבוצעה באיגוף ובהפתעה, הביאה לשינוי תפיסה בצה"ל ולהבנת השריון ככוח מתמרן. גם כאן ידע אורי לפרוץ את תורת הלחימה ולהנחיל לכל צה"ל ,כי השריון הוא הכוח המוביל ביבשה ויש להסתמך עליו בתמרון בשרידות ובעוצמת האש, וכי הטנק הפך למרכזי בשדה הקרב - תפיסה המובילה אותנו עד היום.

המפגש הבא של אורי בן-ארי עם חטיבת "הראל" היה בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים, כאשר קרא לו שר הביטחון אז משה דיין, לחזור לשירות צבאי ולפקד על החטיבה, שהייתה אז חטיבה משוריינת, וכללה גדוד טנקים 95 וכן 2 גדודי חי"ר משוריין, 104 ו-106. בפיקודו של אורי פעלה החטיבה בגזרת השטחים השולטים על ירושלים מצפון, תוך ניצול הצלחות בכיבוש היעדים ובהגעה מוקדמת מהמתוכנן לאזור תל-אל-פול וגבעת המבתר, הסמוכים למקומנו כעת, גבעת התחמושת.

גדוד הטנקים של החטיבה, בפיקודו של צביקה דהב, היושב עמנו כאן, אף יצא לכיבוש ראשון מסוגו, של העיר רמאללה - כיבוש ולחימה בשטח בנוי באמצעות גדוד טנקים. פעילותה של חטיבת "הראל" במרחב שמצפון וממזרח ירושלים, וכן פעילות החטיבה הירושלמית בפיקוד אליעזר אמיתי, בגזרת דרום ירושלים, מנעו הגעת תגבורות אויב ואפשרו את הצלחות חטיבת הצנחנים במילואים, בפיקודו של מוטה גור, בכיבוש ואיחוד העיר.

במלחמת יום הכיפורים מונה אורי לשמש סגן מפקד פיקוד דרום. ניסיונו העשיר, קור רוחו והרוגע שלו, סייעו לניהול ופיקוד על גזרת הלחימה מול הצבא המצרי.

חטיבת המילואים "הראל", שמספרה הוחלף ל-164 והיא הפכה לחטיבה משוריינת באופן מלא, כללה את הגדודים 104, 106 ו-183. החטיבה הייתה חלק ממערך הכוחות שגויס באוקטובר 1973 והוטל לגזרת סיני, בפיקודו של אברהם ברעם, ובהמשך של ברוך הראל. כוחות החטיבה חצו את תעלת סואץ, כשגדוד הטנקים 106 הגיע עד לק"מ ה-101 מקהיר, המקום בו הסתיימו הקרבות עם הצבא המצרי, שם גם נהרג המג"ד, חיים זיו, שהיה החלל הישראלי האחרון על אדמת מצרים במלחמת יום הכיפורים.

כעבור זמן, ולאחר ששוחררו, גויסו חיילי החטיבה מחדש, הפעם לגזרת רמת הגולן, בה לחמו עד להפסקת האש עם הצבא הסורי.

לימים שונה שוב מספרה של החטיבה ל-786 ועם מספר זה גויסה שוב, הפעם למלחמת שלום הגליל, כשמשימתה הייתה לתפוס את גזרת רמת הגולן, לשחרר את החטיבות הסדירות ששהו בה לצורך כניסה לתוך דרום לבנון, ולהיערך לאבטחת חזית זו מול הצבא הסורי.

בשנת 2004 נסגרה חטיבת השריון במילואים 786, והשם "הראל" הועבר חטיבת השריון במילואים 213, שבהמשך שונה מספרה ל-10, כחלק מהנצחתן של חטיבות צה"ל בעת הקמתו. במהלך משלים לכך, הוחלט באחד מגדודי החטיבה, גדוד 429, להנציח את שם הגדוד הרביעי של חטיבת פלמ"ח-"הראל", ולקרוא לעצמו גדוד 429 "הפורצים".

מפקדו של גדוד זה, 429, בשנת 1986, בעת שעוד היה גדוד סדיר בחטיבת השריון הסדירה 211 יש"י - יחידת שומרי ירושלים - היה נמרוד בן-ארי, אחד מבניו של אורי בן-ארי, שנוכח עמנו כאן. נמרוד היה המג"ד שהסב את הגדוד מסדיר למילואים, במסגרת חטיבת האם הסדירה 211, ובהמשך עבר הגדוד בפיקודו לחטיבה 213, שלימים הפכה ל-10 "הראל". כאמור זהו אותו גדוד 429, שעליו פיקד נמרוד בן-ארי, שלימים נקרא ע"ש גדוד "הפורצים" של חטיבת פלמ"ח "הראל", שבו לחם אביו, אורי בן-ארי. ולרגל קריאת רחוב על שמו בירושלים, התכנסנו כאן היו.

שתי החטיבות, שריון במילואים 10 "הראל" וחי"ר במילואים 12 "הנגב", שאורי בן-ארי פיקד בשתיהן במהלך מלחמת העצמאות, מהוות כיום חלק מאוגדת "סיני" הדרומית. גדודי שתי החטיבות גויסו ולקחו חלק פעיל במבצע "צוק איתן".

מילכה, חלק ניכר מהקרבות של אורי סבבו סביב ירושלים, החל במלחמת העצמאות בניסיונות לפרוץ את הדרך לירושלים ועד מלחמת ששת הימים, שבה זכה אורי להיות ממשחררי העיר. וגם הקרב שלך - שיקראו רחוב על שמו של אורי, שהיה מהמפקדים הנערצים ששחררו את ירושלים, ושהנצחתו תימשך - נושא היום פרי.

שמח אני לעמוד כאן ברחוב זה במעמד זה, כמפקד חטיבת "הראל", שאורי הינו חלק בלתי נפרד ממנה ולצפות על המרחבים שאורי לחם בהם עם חטיבת "הראל".

ונסיים בשתי אמירות, האחת מהמנון הפלמ"ח "ראשונים תמיד אנחנו", וגם כיום ראשונים אנחנו בחטיבת "הראל" בכשירות ובמוכנות. והשנייה, באמירה המיוחסת לאורי בן-ארי עצמו - "מהראל עד הראל לא הייתה כהראל", ולהתחייב כי מורשתו והנצחתו של אורי בן-ארי תהייה עִמנו בחטיבה ואמירתו "נוע נוע סוף" עוד תהדהד בחיל השריון לדורות רבים.

תודה רבה.

 

להקת חיל החינוך שרה את "מתנות קטנות".

 

בסיום הערב ציין המנחה שאכן הייתה זו מתנה קטנה-גדולה לארגן את אירועי היום הזה ולהנחות את מפגש הרעים בגבעת התחמושת, בהקשר לקריאת רחוב על שמו של אורי בן-ארי בירושלים, והודה לגב' מילכה בן-ארי, על שהעניקה לו את הזכות לארגן את היום המיוחד והחשוב הזה; לצביקה דהב, שותף מלא לאורך כל הדרך, בייזום וחשיבה על אופי אירועי היום הזה ובגיבוש תכניו, בטקס ברחוב ובמפגש רעים זה; ולאתר גבעת התחמושת בראשות כתרי מעוז ולכל הצוות, על הירתמות, סיוע ואירוח למופת; לדוברים ישכה שדמי, גרשון הכהן, יהודה זיו וחגי עמר; ללהקת חיל החינוך שהנעימה בשירתה לאורך הערב.

 

 

חזרהשלחו לחברהדפיסו


:שם
:דוא"ל