14 בינואר 2015: "לא בגדתי" – מותו של גיבור

אתמול לפני 61 שנה (13 בינואר 1955) התאבד אורי אילן, לוחם גולני בשבי הסורי. אורי טמן פתקים בבגדיו, וביניהם נמצא אחד עם הכיתוב "לא בגדתי". סיפורו מותו הטרגי, טבע מושג בעומקה של הנאמנות למדינה ולצה"ל.

 

סא"ל (במיל') מיכאל מס (מתוך דף הפייסבוק "יום בהיסטוריה" 13.1.2016)

רב"ט אורי אילן ז"ל, הגיבור שהפך למיתוס

ביולי 1953 התגייס אורי אילן לחטיבת גולני, והגיע לדרגת רב־טוראי. ב-8 בדצמבר 1954 הצטרף לפעולה (מבצע "צרצר") של החזרת מתקן ציתות לקו טלפון בשטח סוריה, סמוך לתל פאחר, לא הרחק מקיבוץ דן. אילן, איש חטיבת גולני, ביחד עם סגן מאיר מוזס הצטרפו לחוליה ובה שלושה צנחנים – סמל מאיר יעקבי, רב"ט יעקב לינד וטר"ש גד קסטלניץ. הפעולה הסתבכה, והחמישה התגלו ונפלו בשבי. השבויים הובלו למעצר בקונייטרה, ומשם הועברו לבית הסוהר אל-מזאה שבדמשק, שם הוחזק כל אחד מהם בנפרד.

לאחר שנפלה החוליה בשבי, אישר שר הביטחון פנחס לבון לרמטכ"ל משה דיין לחטוף מטוס צבאי אם יחצה את הגבול או יתקרב אליו, לצורכי מיקוח. דיין הורה לחיל האוויר בניגוד לדעת לבון לחטוף מטוס אזרחי, וב-12 בדצמבר אילצו מטוסי חיל האוויר, מטוס אזרחי סורי שהיה בדרכו למצרים לנחות בנתב"ג בתואנת שווא שחדר למרחב האווירי הישראלי. על סיפון המטוס היו עשרה נוסעים ואנשי צוות. ראש הממשלה ושר החוץ משה שרת דחה את ההצעה להשתמש בנוסעים כבקלפי מיקוח להחלפה בשבויים. "אנחנו לא פיראטים, אנחנו נוהגים כבני אדם", אמר. ארגונים בינלאומיים הציעו לפייגה אילנית אימו של אילן, לפעול לשחרורו, בשל היותה של האם חברת מפ"ם. היא הסכימה, ובלבד שהשחרור יהיה "לא לבד. אורי ישוחרר עם כולם".

בעודם בשבי, נתונים ללחץ פיזי ופסיכולוגי קשה ביותר, חשש אורי כי בלחץ העינויים יגלה את סודות המבצע לסורים, ובכך יפגע בביטחון המדינה. עקב זאת התאבד בתאו, ב-13 בינואר 1955. בסופו של אותו יום הוחזרה גופתו לישראל.בן 19 היה במותו.

משנבדקה גופתו של אורי נמצא פתק קשור לרגלו: "כבר הרגו את כולם, אני מחכה לדין, איני יודע כלום על היתר, קברו אותי ליד גבי, הולכים להרגני, נקם". בבגדיו נמצאו עוד תשעה פתקים נוספים, שנכתבו באמצעות ניקוב חורים בצורת אותיות על הנייר. במפורסם שבפתקים אלה נכתב "לא בגדתי, התאבדתי", אך בדברים שנשא הרמטכ"ל, משה דיין, בהלווייתו של אילן, בחר שלא להקריא את המילה האחרונה, וכך נשאר בתודעת הציבור המסר "לא בגדתי".

פעולתו של אילן, שהעדיף את המוות על גילוי הסודות הצבאיים,

יצרה מיתוס צה"לי, והועלתה על נס על ידי רבים.

ב-29 במארס 1956, לאחר 15 חודשי שבי, הוחזרו לישראל ארבעת חברי החוליה שנותרו בחיים, בתמורה ל-41 שבויים סוריים, ש-35 מהם נשבו בפשיטות שנערכו על מנת לאסוף שבויים לשם ביצוע החילופים.

מפקד הפעולה, סגן מאיר מוזס, וסמל מאיר יעקבי, נשפטו על כך שלאחר שלושה שבועות של עינויים בכלא הסורי, מסרו את מקומו של מתקן ההאזנה. מוזס הורשע ודרגותיו נשללו ממנו. גם יעקבי הורד בדרגה. במבצע קדש נהרג יעקבי בקרב במעבר המיתלה. בשנת 1969 טוהר שמם של יעקבי ומוזס והושבה להם דרגתם, בעקבות מסמכים שנתפסו לאחר מלחמת ששת הימים. מן המסמכים עלה שהשניים, לאחר שחשפו את מכשיר ההאזנה, ניסו להפעיל מוקש שהוטמן ליד עמוד הטלפון כדי למנוע את גילוי הטכנולוגיה בה פעל המכשיר. המוקש לא התפוצץ בגלל תקלה טכנית. אמו של אורי, פייגה אילנית הייתה חברת הכנסת הראשונה מטעם סיעת מפ"ם.

 

אורי אילן בנעוריו בקיבוץ גן שמואל

 

הוריו של אורי אילן ליד קיברו הטרי. מצדיע הרב הצבאי הראשי שלמה גורן

 

לצפייה במידע נוסף על אורי אילן:

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99_%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%9F

http://www.maariv.co.il/news/military/Article-471145