חיל השריון: כתבות חטיבה 7 - 19 בינואר 2014: חמש שנים לפטירת תא"ל (במיל') אורי בן-ארי - מגדולי השריון וממעצבי דרכו
קישורים מפת האתר

19 בינואר 2014: חמש שנים לפטירת תא"ל (במיל') אורי בן-ארי - מגדולי השריון וממעצבי דרכו

הרגשתי חובה, כתב אורי בן-ארי, למלא חובתי לחבריי הרבים אשר נפלו ונפצעו תחת פיקודי בשדות הקרב של מלחמת תש"ח. אני בא להצדיע לנוער מופלא, צבא של יחפנים חסרי כול, אולם חדורים במסירות ללא גבול, בשאיפה שליוותה אותנו להקים בית מדינה לעם היהודי. כך ספד לו חברו מהפלמ"ח יוסקה לוטנברג, באזכרה במלאות חמש שנים לפטירתו

 

ערך וצילם אל"ם (במיל') שאול נגר

 

מצבתו של אורי בן-ארי (צילום משנה קודמת)

 

הפלמ"חניק אורי בן ארי, מיפי הבלורית והתואר (מארכיון הפלמ"ח)

 

"אורי בן ארי הוא האיש שיצק את יסודות התמרון ואת יסודות חטיבה 7. כבר לפני שישים שנה היית מהראשונים שהבין את חשיבות התמרון הממוכן. הובלת את תפיסת התמרון לעומק, תפיסת תמרון של ניידות, אש ומיגון שהגיעה לשיאה בעת שפיקדת על כוחות החטיבה בסיני במבצע קדש. חטיבה 7 כיום כמו אז - דבקה באותם עקרונות שטבעת - יוזמה, חריצות, חתירה למגע בכול מקום., כך ציין מפקד חטיבה 7 כיום אל"ם נדב לוטן, באזכרה שהתקיימה לתא"ל (במיל') אורי בן-ארי ז"ל, במלאות חמש שנים לפטירתו.

הקריאה ההיסטורית של השריון "נוע נוע! סוף." חקוקה על מצבת האבן של תא"ל (במיל') אורי בן-ארי ז"ל בבית העלמין הקטן שבקיבוץ שפיים, שם התכנסו לאזכרה ביום שישי האחרון, 17 בינואר 2014, קומץ חבריו מהפלמ"ח, חברין מעמותת יד לשריון ובהם האלופים (במיל') חיים ארז ויוסי בן-חנן, בני המשפחה, מפקד חטיבה 7 כיום אל"ם נדב לוטן עם קצינים וחיילים מהחטיבה, מפקד חטיבת הראל-10 אל"ם אמיר אבשטיין, פקודים של אורי ז"ל, חברים ומוקירי זכרו.

מארגן האזכרה, כמו בשנים הקודמות, היה אל"ם (במיל') צביקה דהב, שהיה מג"ד טנקים תחת פיקודו של אורי בן-ארי בחטיבת הראל בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים.

הבאנו מהדברים שנאמרו באזכרה.

 

מימין: אל"ם (במיל') צביקה דהב ויוסקה לוטנברג

 

מדברי יוסקה לוטנברג - חברו מדור הפלמ"ח

בזמן האחרון אנו מבקרים לעיתים קרובות מדי בבתי העלמין ומלווים את חברינו בני דורנו, דור מקימי המדינה שהולך ונעלם.

בדברי המבוא של ספרו כתב אורי כי חסר לו שקט נפשי לחזור עשרות שנים אחורה, אך גבר הרצון לכתוב ולספר את סיפור מעשיהם של נערים ונערות מופלאים אשר במסירותם וגבורתם סייעו בכיבושה של ירושלים ובהקמתה של מדינת ישראל.

הרגשתי חובה, כתב אורי, למלא חובתי לחבריי הרבים אשר נפלו ונפצעו תחת פיקודי בשדות הקרב של מלחמת תש"ח. אני בא להצדיע לנוער מופלא, צבא של יחפנים חסרי כול, אולם חדורים במסירות ללא גבול, בשאיפה שליוותה אותנו להקים בית מדינה לעם היהודי.

הקרב הקשה מנשוא על ירושלים הנצורה, טבע את חותמו על אישיותו של אורי. הקרבות הבלתי פוסקים מדי יום ולילה, מספר הנפגעים העצום והדבקות במטרה - עיצבו מפקד בעל כישורים נדירים באותם הימים הקשים, ואני משוכנע כי היוו סמן-דרך שליווה את אורי בשירותו כמפקד בצה"ל במלחמות שבהן השתתף לאחר שנים.

בתיאוריו בספרו את סיפור הקרב הקשה לכיבוש בית מחסיר, קרב פריצת המצור על ירושלים, השתתפתי בקרב לאחר שהגענו מירושלים לאחר ארבעה ימי קרבות שבהם הניסיון הכושל לכבוש את אוגוסטה ויקטוריה, כדי לפרוץ לעיר העתיקה, ולאחר מכן שני לילות של צעידה מסוכנת דרך אזור מלא כפרים ערביים לכביש יריחו, כדי לחסום את התקדמות הלגיון הירדני לירושלים.

עייפים ללא נשוא הגענו מירושלים לנווה אילן, ולאחר צעידת לילה התמקמנו סביב בית מחסיר. במהלך הסתערויותיו של האויב על משלט 21 נפצעתי קשה מצרור שירה עליי מפקד הכוח הערבי שהסתער, וירה בי ממרחק של מטרים ספורים.

את אורי פגשתי לאחר שנים רבות כשבניתי את בית הלוחם בתל אביב, וכיהנתי כיו"ר ארגון פצועי צה"ל. אורי ומילכה גרו בסמוך לבית ונפלה בידי הזכות לשוחח עמו ולהיוועץ בו בנושאים בהם צבר ניסיון בתפקידיו הרבים במשך השנים.

אורי היה מפקד כפי שקבע בהתנהגותו האישית וכפי שאמר בהזדמנויות שונות: ראשית מפקד חייב להיות בן-אדם, הוא חייב להיות מסוגל לשאוג 'אחרי' ולקום ראשון להסתערות על האויב. מנהיגות ברמה גבוהה אינה כבוד אלה מחויבות עליונה ללוחמים שתחת פיקודו. כזה היה אורי בכול תפקידיו, כך נזכור אותו.

יהי זכרו ברוך.

 

מימין: האלופים (במיל') חיים ארז ויוסי בן-חנן בהנחת זר עמותת יד לשריון

 

מדברי אלוף (במיל') חיים ארז - יו"ר עמותת יד לשריון

פעם בשנה אנו נפגשים כאן ליד קברו של אורי, אולם שמו ופועלו מוזכרים ונלמדים ביד לשריון בלטרון יומיום. מורשתו, תרומתו לביטחון ישראל וספריו הם נכס צאן ברזל ומשמשים חומר לימוד למפקדי צה"ל וחייליו, ותורמים רבות להכשרתם.

אורי ייחס חשיבות עצומה להנצחת הלוחמים שנפלו במלחמות ישראל ולשימור מורשתם. הוא היה שותף להקמת יד לשריון ונטל חלק פעיל בהדרכה ובאירועים שהתקיימו באתר. זאת עשה גם כשהיה חולה וההליכה קשתה עליו. אנו לוחמי השריון מצדיעים לתת-אלוף אורי בן-ארי - מפקד, מנהיג, לוחם ומורה דרך.

יהי זכרו ברוך.

 

אלוף (במיל') חיים ארז, יו"ר עמותת יד לשריון, נושא דבריו

 

מדברי אל"ם נדב לוטן - מח"ט 7

כבכול שנה אנו מגיעים לכאן להוקיר את זכרו של תת-אלוף אורי בן-ארי ז"ל - מפקד, לוחם ואיש משפחה, האיש שיצק את יסודות התמרון ואת יסודות חטיבה 7. זכות גדולה נפלה בחלקי לעמוד כאן לפניכם ולשאת דברים על אחד מעמודי התווך של החטיבה בפרט ושל חיל השריון בכלל.

אורי, יליד ברלין של סוף שנות העשרים - הספקת ברגע האחרון לעלות ארצה ולהינצל מאימת השואה. הגעת למקום המסמל את ההתחדשות, ההתיישבות בקיבוץ עין-גב על חוף הכנרת. התגייסת לפלמ"ח והפכת במלחמת השחרור למ"פ בחטיבת הראל המיתולוגית של יצחק רבין. לחמת בקרבות הקשים ביותר שביססו את דמותך כמפקד אמיץ, יוזם וחד. אין דבר יותר סמלי מאורי שעלה מגרמניה עשר שנים קודם לכן בעליית הנוער וכעת משחרר את ירושלים ופרוזדור ירושלים. במלחמה זו יצקתם אתה וחבריך את ערכי צה"ל, ערך העמידה במשימה בכול מחיר. פינוי נפגעים ומוסר הלחימה נוצקו שם על ידך ועל יד המעטים שלקחו אִתך חלק באותם קרבות.

כבר לפני שישים שנה היית מהראשונים שהבין את חשיבות התמרון הממוכן. הובלת את תפיסת התמרון לעומק, תפיסת תמרון של ניידות, אש ומיגון, שהגיעה לשיאה בעת שפיקדת על כוחות החטיבה בסיני במבצע קדש.

היוזמה, החתירה למגע, חשיבות ניתוח הקרקע - הם שהובילו לקרב חטיבתי מוצלח שהוביל לשינוי התפיסה של הפעלת צה"ל בעשור שאחריו. עד היום, אורי, אנחנו נאבקים על התודעה של התמרון. עד היום אנו נאבקים על מקומו של השריון וחשיבותו, ונדרשים פעם אחר פעם להסביר שללא תמרון ממוכן וזריז לעומק לא נוכל להכריע - התודעה של צה"ל יוזם שמעביר את הלחימה לצד השני, צה"ל שעם הטכנולוגיה של היום לא מאבד את כושר התמרון, היוזמה והאלתור. הטנק בצה"ל הפך למרכז שדה הקרב בזכותך, ובהמשך דרכך הוכחת פעם אחר פעם את התכונות ואת נכונות תפיסתך. חטיבה 7 כיום כמו אז - דבקה באותם עקרונות שטבעת - יוזמה, חריצות, חתירה למגע בכול מקום. חטיבה 7 של היום מתאמנת לתמרו לעומק שדה הקרב ועם הרוח של אז שמחזקת את צדקת דרכנו לעתיד.

באתי לכאן לומר לך אורי שתפיסת התנועה המהירה, אתוס הסיור והפטרול שורים עדיין בקרבנו. היסודות ששרטטת הם המורשת שלך בחטיבה של היום.

ספריך אורי הם נכס צאן ברזל בארון הספרים החטיבתי. הם מתמצתים את עקרונות הלחימה כפו שהגשמת ואת ערכי צה"ל. אורי - היית איש ספר לצד היותך מפקד קרבי חד וברור שקורא "אחרי".

מרגש החיבור שבין הילד היהודי מברלין של שנות השלושים, שסופג עלבונות והשפלות - כפי שתיארת בספרך "טבעת חנק" - והדרך למעשה הקוממיות, העצמאות שהובלת הלכה למעשה. אורי, באתי היום לכאן בשם כלל לוחמי החטיבה להצדיע לפועלך ולזכרך ולומר לך שאנו גאים להמשיך לשאת את הדגל שהצבת.

יהי זכרך ברוך.

 

אל"ם נדב לוטן, מח"ט 7, נושא דבריו

 

דברי אל"ם אמיר אבשטיין - מח"ט הראל-10

חמש שמם לאחר פטירתו של אורי ז"ל, אנו קציני ולוחמי "הראל" של הדור הנוכחי, חטיבת שריון במילואים, ממשיכים לעשות ככול יכולתנו כדי להמשיך את המורשת אותה הנחיל לנו אורי.

דמותו ודרכו המקצועית והמנהיגותית ממשיכים להיות נר לרגלנו, כאשר היוזמה, ההתקפיות, האש והתנועה עדייך מהווים את היסודות לתפיסת השריון שלנו, ולאימונים שאנחנו מבצעים.

בתקופה האחרונה מצאתי את עצמי שואב השראה ממאבקו של אורי על מקום השריון בשדה הקרב, סיפור שאותו זכיתי לשמוע ממנו בהיותי מ"פ צעיר בחטיבה 7. כאז כן עתה, ישנם כאלה המערערים על מקומו של השריון כמוביל את ההכרעה במלחמה. איך לי ספק שהמהפכה שאותה הוביל אורי ז"ל, מהווה דוגמה שניתן לא רק ללמוד ממנה כיצד מפקד מחולל שינוי בצבא כולו, אלא מחייבת אותנו כיום להמשיך את המאבק על דמותו של חיל השריון כפי שלימד אותנו אורי.

אך מעבר להיותו מהפכן של חיל השריון, אורי ז"ל היה מפקדה הנערץ של "הראל" במלחמת ששת הימים. לנו כיחידת מילואים, לחימת החטיבה תחת פיקודו של אורי במלחמה זו, היא מופת שלאורו אנו ממשיכים לחנך את חיילי המילואים שלנו. לא נותר לי אלא להבטיח לכם, שרוחו של אורי תמשיך להיות חלק בלתי נפרד מחטיבת "הראל" של היום.

 

אל"ם אמיר אבשטיין, מח"ט הראל-10, נושא דבריו

 

אורי בן ארי כמח"ט 10 הראל במלחמת ששת הימים (מקור לא ידוע)

 

מדברי יוסי שטח - חבר שעבד עם אורי בסולל בונה

(קרא מכתב פרידה שכתב לאורי ב-6 בנובמבר 1975, כאשר אורי עזב את סולל-בונה)

 

אורי שלום,

הרשה לי לציין, עם פרידתך מסולל-בונה, קצת מרחשי הלב שבגילי אני יכול להביע אותם רק בכתב.

חודשיים לאחר שהגעתי לחטיבה [בסולל-בונה] עמדתי לעזוב את סולל-בונה, הייתי אז נדהם מהרמה ומהאילוצים הקשים שבמערכת, אך משראיתי את נחישות החלטתך לשנות את המצב ראיתי אח האתגר וקבעתי לעצמי שהמבחן הוא בשינוי ובשיפור. מאז חשבתי ופעלתי כמיטב יכולתי ובאמונה להשגת מטרה זו. התמזל מזלי ובתקופה של גיבוש אישיות והשקפת עולם היו לי מורים מעולים באוניברסיטה, שירות צבאי במקום מצוין במטכ"ל, ומנכ"ל עתיר ידע וניסיון בחטיבה. בעבודתי רכשתי ניסיון רב, למדתי ממך דברים חדשים וחיזקתי דברים קיימים.

הֶערכתי את התכונות של יושר אינטלקטואלי, הבחנה בין עיקר לטפל, דוגריות, כנות ופתיחות, הבנה אנשים ומניעיהם, חיפוש האמת והפתרון היסודי, ועם זאת פרגמטיות בדרך השגת היעד.

למדתי דברים חיוביים ומקווה שגם רכשתי אותם: יכולת תפקוד במצבי לחץ של זמן ונושא, ראיתי אותך במצבים קשים, והיו כאלה, והתפעלתי מהתפקוד והטיפול המעולה; מציאת איזון בין עיסוק בנושאים רבים ובין יסודיות הלימוד והטיפול בכול נושא; גילית בקיאות מפתיעה בנושאים רבים; התאשר לי שוב כי עשייה גדולה, בייחוד כשהיא בניגוד למוסכמות - מחייבת מאמצים גדולים, וכי לשם כך דרוש שילוב של מעוף ואמונה בצדקתך, של עקשנות ותקיפות וגם של התמדה וסבלנות. ראיתי את חשיבות הקשר והטפול בעובדי הייצור ובאתרי העבודה.

למדתי הרבה מאוד על אנשים - ולצערי או לשמחתי איבדתי במפגש זה הרבה מהנאיביות שלי בנושא, ראיתי אנשים מבוגרים בהתנהגותם ולא רק בסולל-בונה, ונוכחתי כי מעטים הם האנשים הגדולים והיודעים להתעלות, מכאן גם עוצמת הַערכתי שלי ושל אחרים את התנהגותך כאדם וכמנהל - הגינות, חברות, לויאליות לממונה, הערכת עבודה, חביבות ודאגה אנושית לעובדים.

עם זאת גם למדתי שכמעט בכול אדם חיוב משלו, ניתן לעודד חיוב זה ולהשיג הנעה מקסימלית של עובדים (וזוהי מנהיגות אמיתית).

ברור, אפוא, שחייב אני תודה מלאה על כול אלה, על ההזדמנות ליצירה, על העניין, הסיפוק, הקידום, הגיבוי והאמון הרב שזכיתי להם. נדמה לי שבמשך ארבע וחצי שנות עבודתי לא שמעתי ממך אפילו לא נזיפה קלה אחת, תרעומת כלשהי, הרמת קול או רוגז, וזה דבר נדיר ביחסי עבודה. לכן חבל לי מאוד שאתה פורש ובמיוחד כשאני בתפקיד חדש. עם זאת, אני שמח בכול הלב שאתה יוצא מחוזק מסולל-בונה ולתפקיד נכבד. אני מאחל לך, לנו, הצלחה מלאה ובעיקר שתפקיד זה יהיה שלב בסולם תפקידים גבוה יותר.

לסיום הרשה לי לציין, כאדם שנולד שנה וחצי בלבד לפני עצמאות ישראל, כי הֶערכתי קודם כול את עובדת היותך לוחם ולוחם מזהיר בכול מלחמות ישראל. עבורי, כציוני מלידה וכיהודי מסורתי, אין זכות במעלה גדולה מזו. דורך נשא את מלחמת העצמאות, הקמת המדינה וקיומה; אחרי יום הכיפורים הוא קיבל את ההגה. דורי וצעירים ממני נשאו את מלחמת יום הכיפורים, ומאז אנו נושאים עינינו לעתיד בדאגה רבה. דור זה הוא שמופקד כיום על שינוי והבראת החברה הישראלית, על שמירתה וצמיחתה של המדינה. ניסיון העבר נותן בסיס איתן לאופטימיות, עם זאת אין להרפות מהערנות. אני מאמין כי שילוב כוחות נכון של הדור המוביל והדור הצעיר יחלץ אותנו מהקשיים ויאפשר לנו להתקיים בכבוד במדינה שאחרי הכול היא נפלאה.

 

יוסי שטח, איש סולל-בונה בעבר, נושא דבריו

 

מדברי טלי שני - בתו של אורי

משפחה אהובה, חברים נאמנים, אנשים יקרים, אתם שבאתם לאזכרה החמישית לאורי.

אני שגדלתי עם אורי מגיל צעיר מכירה אותו כילדה וכנערה, בחורה ואישה של אמצע החיים. תמיד תמך בי והיה לצדי, אפילו שלפעמים זה היה שנוי במחלוקת עם אמי - אשתו.

גיבור המלחמות היה עבורי אורי "החמוד", שאהב כמוני לעשן סיגריות ולפטפט על ענייני החיים הרגילים; אורי שנתן עצה ללא הטפות מוסר; אורי שאהב להתלבש בסטייל; אורי שישב שעות ליד שולחן הכתיבה ושאהב לצפות במשחקי כדורגל; אורי שסידר לי את הראש לפי סדר עדיפויות הגיוני ופשוט וגרם לי לחייך באופטימיות בסוף הביקור; אורי שאהב סדר, כמוני, ולימד אותנו כילדים להחזיר למקומם דברים שלקחנו.

אף פעם לא שמעתי אותו מרים קול. היה לו קור רוח והייתה בו אנושיות רבה. הוא אהב את אמי עד כלות והסב לה אושר רב שנים רבות.

את אורי של הצבא והמלחמות די פספסתי כי הייתי ילדה. כמובן שבהמשך, כבוגרת, ידעתי והבנתי איזה אמיץ וגיבור הוא היה. אבל בזכות אורי הייתי שנתיים בניו-יורק בתנאים של נסיכה; בזכותו הגעתי לאתר הסקי המפורסם שאמוני; בזכותו הייתי במסעדות נפלאות, בטיולים יפים, והכרתי אנשי מיוחדים ודגולים כמוהו.

איש יקר היה עבורי אורי בן-ארי ואני מאוד מתגעגעת אליו.

יהי זכרך ברוך ומבורך אורי היקר, תנוח על משכבך בשלום.

אתה בליבי, כי כשאוהבים מישהו, גם אם הוא איננו, הוא ממשיך להתקיים בליבם של הקיימים.

 

טלי שני, בתו של אורי בן ארי, נושאת דבריה

 

מדברי הראל בן-ארי - בנו של אורי

חמש שנים, חמש שנים עברו.

כשאני מתקשר הביתה, בשנייה שעונים, שזה בדרך כלל אימא, אני עדיין שומע את ה"הלו" שלך לפעמים. כשאני בא לבקר את אימא אני תמיד "מציץ" ברגע הראשון לחדר העבודה, ועדיין רואה אותך שם שקוע "בעניינים", ומסביבך עננת עשן. אולי הדבר שהבנתי אחרי חמש שנים זה שאולי אתה כבר לא שם... אבל עדיין נמצא... אצלי בפנים, בלב, בראש, ואתה עדיין שם כשאני צריך אותך, מנהל שיחות אתך ויודע מה תענה.

תודה לך שהיית לי לאב וחבר.

כמה שאתה חסר.

 

הראל בן-ארי, בנו של אורי, נושא דבריו

 

מדברי מילכה בן-ארי - רעייתו של אורי

מה נותר לומר וטרם נאמר. החברים הולכים ומתמעטים, מתכנסים בתוך עצמם, אולי עייפים, מתמודדים עם בעיותיהם, מתמודדים עם מחושי הגיל. מפגשי רעים - בעיקר בלוויות ובאזכרות.

חמש שנים בלי אורי. קשה להאמין שחלפו 1825 ימים. ימים של כאב, של חסר, של געגועים. ואני, כולי הודיה על יובל שנים שחייתי לצדו. שנים מלאות של עשייה ויצירה, שנים של מאבקים, מלחמות והתעלויות, ומעל לכול - יובל שנים של אהבה צרופה.

 

מילכה בן ארי, רעייתו של אורי

 

תת-אלוף (במיל') אורי בן-ארי הלך לעולמו

בן-ארי היה ממייסדי חיל השריון. כמפקד חטיבה 7, היה לו חלק מכריע בהצלחת המהלך הקרקעי במבצע "קדש"

 

אמיר אורן (הארץ), 15 בינואר 2009

 

תת-אלוף (בדימוס) אורי בן-ארי, ממפקדי השדה הבולטים של צה"ל לדורותיו, מת היום (חמישי) בתל-אביב, שבועיים לפני יום הולדתו ה-84. בשנים האחרונות לחייו נאבק בסדרת מחלות, ואתמול קרסו מערכות גופו. הוא יובא למנוחות בבית-העלמין של קיבוץ שפיים ביום א' בשעה 11.

האלוף במיל' ישראל טל, שהיה מפקד גייסות השריון במלחמת ששת הימים ובשנים שלקראתה, אמר עליו כי "אורי היה גיבור מלחמת השריון במבצע 'קדש'. הוא גרם למהפכה בצה"ל, באמנות המלחמה הניידת והמשוריינת, באופן שבו הנהיג את השריון ב-1956, רמה שאליה הגיע צה"ל במלחמת ששת הימים היא פועל יוצא מהמורשת שהוא השאיר כמפקד לוחם."

בן-ארי, יליד ברלין, הגיע ארצה בגיל 14 והיה חבר הגרעין שהוכשר בעין גב לקראת הקמת קיבוץ מעגן מיכאל. הוא לחם בקרבות ירושלים בתש"ח כמפקד פלוגה. בשנות החמישים היה ממייסדי חיל-השריון וממנחילי תורת-הלחימה שלו, במיוחד כמפקד חטיבת השריון הסדירה היחידה, חטיבה 7. כמפקד חטיבה זו היה לו חלק מכריע בהצלחת המהלך הקרקעי במבצע "קדש", כאשר באישורו של אלוף הפיקוד, אסף שמחוני, ובניגוד לתוכניתו המוקדמת של הרמטכ"ל, משה דיין, פרץ לסיני והוציא את הצבא המצרי משיווי-משקלו.

לאחר המבצע התמנה למפקד גייסות השריון, אך בטרם הוענקה לו דרגת אלוף פרש משירות הקבע, ב-1957. ערב מלחמת ששת הימים הזעיק אותו הרמטכ"ל יצחק רבין לשירות מילואים פעיל, כמפקד חטיבה 10 ("הראל"), אחת משלוש החטיבות שהשתתפו בקרב על ירושלים. במלחמת יום-הכיפורים היה סגנו של אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן.

בן-ארי כתב ספרים על ילדותו בגרמניה ועל זיכרונותיו משירותו בצה"ל. על ערש דווי ביקש להתעדכן בנעשה בחזית הדרום.

 

לעיון בכתבה על קורות חייו של אורי בן ארי וספריו ראו כאן.

 

אורי כתב שלושה ספרים:

§           "אחרי!", ספר אוטוביוגרפי על תקופת מלחמת העצמאות.

§           "נוע, נוע, סוף!", ספר אוטוביוגרפי על תקופת מבצע קדש ועל גיבוש תורת השריון בצה"ל.

§           "בטבעת החנק", הופיע בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ספר על ילדים יהודים בברלין של שנות השלושים.

חזרהשלחו לחברהדפיסו


:שם
:דוא"ל