חיל השריון: כתבות חטיבה 7 - 15 ביולי 2014: "קולו של החזן נחלש, ואפילו המלאכים בכו"
קישורים מפת האתר

15 ביולי 2014: "קולו של החזן נחלש, ואפילו המלאכים בכו"

סיפורה האישי של בלה וולנרמן שאחיה סרן ישראל איגלברג, קצין בשריון, נהרג במלחמה *

 

בלה וולנרמן (מאתר ישראל היום, 1 בספטמבר 2013)

 


"ואני ניצבת למרגלות קברו, חלקה 9 בקריית שאול". צילום: ארכיון ישראל היום

 

יש משהו כואב ומטלטל ביום הזיכרון, שפותח את כל הנקבוביות והשכבות של השריון והקשקשים שאני עוטה במשך מרבית ימות השנה.

הרוטינה של הליכה ברגל לבית הקברות, צעידה עם המוני בית ישראל - מנוער וחיילים במדים, ועד הורים שכוחם כבר לא עומד להם לצעוד רגלית - לא מורידה אותי מהריחוף שמתחיל כבר ביום השואה. הרקמה של שגרת החיים נפרצת באחת, והם כולם ניצבים, הניגון מתפתל והופך מניגון שמיימי לקינה ותפילה, לשירת מקהלה, שירה של מעלה.

ואני ניצבת למרגלות קברו, חלקה 9 בקריית שאול. סרן איגלברג ישראל הי"ד, קצין בשריון שנהרג במלחמת יום הכיפורים, נעדר והובא לקבורה ב-א' בניסן.

בשנים האחרונות, באמצעות נפלאות השיטוט באינטרנט התוודעתי לחלק עלום ומדהים שלא זכינו לדעת. ישראל לא סיפר, ענו היה וצנוע, נקי מכל רבב, איש מעשה שממעט במילים כדי לא להדאיג את ההורים. בדיעבד התברר כי אפילו חבריו הקרובים ביותר והקצינים, אף הם לא ידעו.

השנה רציתי לספר לו כי באמצעות האינטרנט נגלה מה שלא סיפר על "כוח איגלברג ישראל" אז סגן, ועל הקרבות שניהל. אבל היה גם משהו הנוסף שהפך אותי באחת לשלולית. במקורו אנקדוטה טריוויאלית של מפגש משפחתי. בני האמצעי שנולד כחודש לאחר שאחי הובא לקבורה ונקרא על שמו, הפך לאב לילד מקסים. במפגש משפחתי שר לבנו את שיר הילדים - "הוּדי חמודי הוא בן אביטל" - שנשמע לקטן מוכר והוא ניסה להתחבר למילה פה מילה שם, תוך שהוא רץ ומקפץ במשובת תינוקות למשמע שיר מוכר ומפגין את ידיעותיו.

משום מקום ובלי שהתכוונתי, אמרתי כי השיר נכתב על חייל שנהרג ביום הכיפורים. הייתה דממה כאילו נפל מרעום והשתררה שתיקה מכבידה, במיוחד שלא ידעתי להסביר אפילו לעצמי אם זה נכון ומאיפה, ולמה אמרתי את מה שאמרתי.

הדרך הביתה הייתה ארוכה, רק חיכיתי להתחבר לאינטרנט לוודא את מה שאמרתי ולהפיג את המבוכה. כתבתי בגוגל: "אודי חמודי", ומיד אימתתי את שאמרתי, סרן אהוד דפנא הי"ד נפל במלחמת יום הכיפורים וקיבל את עיטור העוז.

המשכתי לנבור בזיכרוני מהיכן המידע, אבל הימים נקפו והשגרה חזרה עד ערב יום הכיפור. אין לי הסבר מדוע אבל סתם כך רשמתי בגוגל: "איגלברג ישראל אהוד דפנא", חיבור כאילו לא ידוע, בום! זה היה שם תמיד כאילו רק חיכה לחיבור לניגון ולגילוי - הקרב על בית יהון בפיקודם של שני הקצינים סרן אהוד דפנא וסגן איגלברג ישראל. בספטמבר 1972, כשנה לפני מלחמת יום הכיפורים, במטרה לפגוע במאות המחבלים בלבנון ובתשתית הארגונית שלהם.

בעודי חושבת איך להעביר את שאירע פותח החזן בבמה המרכזית בתפילת "אל מלא רחמים", והמנגינה היא של התפילה והמילים של "למה ולמה רבות עוד שאל ולמה בוכים כה יונים ויונות", והצלילים תפילה והמילים ברורות, וכאילו חבורה של מלאכים מזמרים מקיפה את גן הילדים הזה, ומעל משייטים בנחת ובשחוק חבורת מלאכים ילדים. אני מתחילה לרוץ לעבר בית הקברות האזרחי, שלא יגמר ויגיע להוריי השוכנים שם קרוב לבנם, ואני מתחככת בהמון מפלסת דרכי במהירות, שלא ייגמר והלמה כל כך ברור והילת המלאכים מרחפת. הגעתי קצרת נשימה וטרם שהספקתי להסדיר את פעימות הדופק נשמעה בבירור בתפילת "אל מלא רחמים", הניגון "מיי שטיטלא ברענט", והמילים חותכות ומובנות אף ללא צורך במילון. "עורו יהודים, עורו העיירה בוערת", ולניגון חיוּת משלו, השמיים האדימו והמלאכים נעלמו והניגון התחזק ברטט של חרדה וקדושה. קולו של החזן נחלש, וכאילו דמותו של אביו ועיניו דומעות צפה ועלתה. התעוררתי, אך פיתולו של הניגון המשיך להישמע בראשי מערבב בין למה ולמה רבות עוד שאל לעיירה הבוערת, תמצית המשכיות הניגון שהתערבב בניגון של מעלה, ואפילו המלאכים בכו.

 

* הטקסט נשלח על ידי הכותב/ת למערכת "ישראל היום" ומובא כלשונו, למעט תיקונים לשוניים קלים. הוא מבוסס על חוויות וזיכרונות אישיים, ואין המערכת אחראית לתוכנו או לפרטים ההיסטוריים הנזכרים בו.

 

לדף יזכור של סרן ישראל איגלברג ז"ל, ראו כאן:

http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?itemId=3197&levelId=63832&itemType=10&template=2

 

לדף יזכור של רב-סרן אהוד דפנא ז"ל, ראו כאן:

http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?itemId=2113&levelId=63832&itemType=10&template=2

 

 

חזרהשלחו לחברהדפיסו


:שם
:דוא"ל