חיל השריון: כתבות חטיבה 7 - 18 בינואר 2015: שש שנים לפטירתו של אורי בן ארי, שקיבע את השריון ככוח המרכזי בצה"ל בקרב היבשה
קישורים מפת האתר

18 בינואר 2015: שש שנים לפטירתו של אורי בן ארי, שקיבע את השריון ככוח המרכזי בצה"ל בקרב היבשה

שמו של אורי בן-ארי חרוט בצה"ל כאחד מהמפקדים הנועזים ופורצי הדרך עוד ממלחמת העצמאות, במלחמת סיני ובמלחמת ששת הימים. במלאות שש שנים לפטירתו התקיימה אזכרה לאורי בהשתתפות ותיקי פלמ"ח, אנשי שריון ובני המשפחה.

 

ליקט וערך אל"ם (במיל') שאול נגר

 

על אורי בן ארי וספריו ראו בהמשך

 

המצבה על קברו של אורי בן ארי

 

כבכל שנה גם הפעם הנחה אל"ם (במיל') צביקה דהב את טקס האזכרה לתא"ל (במיל') אורי בן ארי, בבית העלמין בקיבוץ שפיים, במלאות שש שנים לפטירתו. אל"ם (במיל') צביקה דהב היה מפקד פלוגת טנקי אי-אם-אקס-13 בחטיבה 7 בפיקודו של אורי בן ארי, שחברה לצנחנים שצנחו במתלה במלחמת סיני. במלחמת ששת הימים היה צביקה מג"ד 95 שהיה גדוד הטנקים של חטיבת הראל בפיקודו של אורי בן ארי, החטיבה שלחמה בקרבות על ירושלים.

 

מבני המשפה באזכרה. משמאל האלוף עמוס חורב

 

באזכרה השתתפו ותיקי פלמ"ח שאורי נמנה בין שורותיו, ובהם האלוף (במיל') ד"ר עמוס חורב, תא"ל (במיל') ישכה שדמי, תא"ל (במיל') מוטקה בן-פורת, ברוך תירוש, אנשי שריון ובהם האלוף (במיל') ג'קי אבן, מפקד חטיבת הראל כיום אל"ם חגי עמר, סא"ל (במיל') ד"ר נחום ברוכי שהיה מ"פ חרמ"ש בחטיבת הראל במלחמת ששת הימים, אל"ם (במיל') חגי מן שהיה קצין המודיעין של חטיבה במלחמת ששת הימים, סא"ל (במיל') דוד שאול מלוחמי פלוגה א' בגדוד 82 של חטיבה 7 בפיקודו של אורי בן ארי במלחמת סיני, בני המשפחה וידידים.

הגשם בשעת הטקס אילץ את המשתתפים לקיימו תחת הגג ברחבת הכניסה לבית העלמין, ורק את הקדיש קרא בנו הראל בן ארי ליד הקבר. באזכרה נשאו דברים אל"ם (במיל') חגי מן, אל"ם חגי עמר ומילכה בן ארי רעייתו של אורי.

 

 

אל"ם (במיל') צביקה דהב שהנחה את האזכרה

 

מימין: תא"ל (במיל') ישכה שדמי ואלוף (במיל') ד"ר עמוס חורב

 

מדברי אל"ם (במיל') חגי מן

(קצין המודיעין של חטיבת הראל במלחמת ששת הימים)

ב-15 בינואר 2009 נפרדנו מאורי בן-ארי. שנים רבות לאחר שהכרתי אותו לראשונה, קראתי את ספרו ,בטבעת החנק", למדתי על נעוריו בגרמניה, על ילדותו בצל הנאצים, על עלייתו לארץ ישראל, על פעילותו בפלמ"ח ורק אז הבנתי כיצד קורץ הלוחם ללא חת. את כל אלה לא ידעתי כאשר פגשתי את אורי לראשונה ביוני 1967, בהיותי בתפקיד קצין המודיעין של חטיבת "הראל".

היה זה ערב מלחמת ששת הימים, אז עוד לא היה שם למלחמה. החטיבה הייתה פרוסה בשטחי כינוס, מדינת ישראל הייתה בחרדה מפני הבלתי ידוע. ב-1 ביוני התבשרנו שמגיע מח"ט חדש לחטיבה - אורי בן-ארי. את אורי לא הכרתי, הרי אינני שריונר, אבל ההתרגשות שאחזה "בשריונרים הוותיקים" העידה שהם מכירים היטב את המח"ט החדש. בשעות הבוקר הוא הגיע ונכנס לאוהל המפקד. כעבור זמן נקרו המפקדים לפגישות אישיות קצרות. נקראתי בתורי, שמעתי על המשמעת הנוקשה, הקשיחות, המקצועיות. אודה, לא מעט חששות ליוו אותי כאשר התייצבתי בהצדעה מתוחה. מנדי (אל"ם מנחם מרון) המח"ט היוצא הציג אותי בפני המח"ט החדש. אורי רשם לעצמו, תוך שהוא בוחן אותי בקפידה. הפגישה נמשכה דקות קצרות שנדמו בעיניי לנצח.

טקס החלפת המח"טים בנוכחות אלוף הפיקוד נקבע לשעה ארבע אחר הצהרים. בשעה אחת נקראתי למח"ט. "קמ"ן, אתה נותן סקירת מודיעין מקיפה, כי קמ"ן הפיקוד לא יכול להגיע". "כן המפקד", עניתי מבלי שעיכלתי את משמעות הדברים - סקירת מודיעין, קרקע, אויב, ירדן, סוריה, מצרים, עיראק, וכל זה תוך שלוש שעות, בנוכחות אלוף הפיקוד וכל קציני החטיבה. צלחתי את המשימה, כנראה לשביעות רצון המח"ט, והתחלתי לקלוט את קצב השריון.

הטקס הסתיים, כל המפקדים חזרו ליחידו. נקראתי שוב למח"ט. מה הפעם? "בעוד 10 דקות אני יוצא לסיור ביחידות. אתה מצטרף אליי". המתנתי ליד אוהל המח"ט 10 דקות בדיוק. אני מחזיק מפת כוחותינו הפרוסים בשטח עם סימוני האויב במרחב הפיקוד. אורי מתיישב ליד ההגה, הנהג-קשר תופס את מקומו מאחור ואני יושב ליד אורי.

במהלך אותו הלילה ובימים המעטים שקדמו למלחמה עברתי את הקורס המזורז ביותר בתורת השריון בהדרכתו של י שראוי לתואר "מר שריון". ראיתי כיצד בלילה אחד קבוצות של לוחמים הופכות ליחידות לחימה מגובשות.

"צביקלה", פונה המח"ט לצביקה דהב מג"ד הטנקים, כאשר אנו מגיעים לגדוד 95, שהיכרותם היא ארוכת שנים, "תוך כמה זמן אתה מוציא את הפלוגה הראשונה?" התשובה אינה מניחה את דעת המח"ט. "פעל!" פוקד אורי. "עכשיו?" תוהה המג"ד. "זה כבר על חשבון הזמן שלך" חותך המח"ט. לאחר תרגולים רבים במהלך אותו הלילה, לקראת בוקר, אנחנו חוזרים לגדוד הטנקים. הזמן התקצר לדקות מעטות.

בגדוד החרמ"ש של אהרון גל, ביער חולדה, עולה המח"ט על אחד הזחל"מים, פותח את מכל הדלק ופוסק: "המכל אינו מלא". עד הבוקר כל המכלים בכל כלי הרכב של החטיבה היו מלאים. בגדוד החרמ"ש של יגאל בן דוד בודק המח"ט את שרשור הכדורים בארגזי הפעולה כדור נותב ושלושה רגילים. וכך ביחידת הסיור בפיקוד אמנון אשכול, ביחידת ההנדסה בפיקוד מיכה מאור. בבוקר למחרת, אורי כבר לא המח"ט החדש. הוא המח"ט. ההכנות במהלך הלילות, התרגולים החוזרים, נשאו פרי, וחטיבת הראל הייתה בדריכות מרבית.

 

אל"ם (במיל') חגי מן נושא דבריו

 

כאשר ניתנה הפקודה, החטיבה הבקיעה ומוטטה את מערכי הצבא הירדני, בנוהל קרב חפוז, בתכנון קפדני, בשליטה ופיקוד והמשימה הושגה. לימים כתב האלוף עוזי נרקיס מפקד פיקוד המרכז: "חטיבת הראל בפיקודו של אורי בן ארי, הוזעקה מן השפלה ללחום בשריון הירדני בצפון העיר, פילסה את דרכה באזור זרוע שמות שנחקקו בבשר לוחמי במלחמת העצמאות ככתובות קעקע - הרדאר, נבי סמואל, שייח' גראח, שועפט."

רק מי שהיה קרוב מאוד יכול היה לשמוע את הרטט בקולו של מח"ט כאשר ברשת הקשר נשמע "הרדאר בידי", בידו בידי". כיצד זיכרונות של 19 שנים מתש"ח עולים וצפים, מקבלים משמעות ומשיגים את המטרה. מוצבי הרדאר בידינו, נבי סמואל מאחורינו. המשימה הושלמה לפני השעה היעודה. צביקה בח'רבת זהרה!

קצרה היריעה מכדי להעלות את הדרך הארוכה, קצרה היריעה כדי למלא את ששת ימי המלחמה ההיא בגדה המערבית וברמת הגולן.

כך הכרתי את אורי בן ארי. מאחורי החזות הנוקשה - אדם, קצין ומפקד.

יהי זכרו ברוך.

 

משמאל: תא"ל (במיל') מוטקה בן פורת וברוך תירוש, מלוחמי הפלמ"ח

 

מדברי אל"ם חגי עמר

(מח"ט הראל כיום)

לפני כמה שבועות קיבלתי את הפיקוד על חטיבת הראל.

כחלק מתהליך כניסתי לתפקיד ביקרתי במקומות שבהם לחמה החטיבה בקרבות תש"ח ובמלחמת ששת הימים. אחד השמות ששבו וחזרו בקרבות אלה הוא אורי בן ארי, החל בקרב על קולניה ונבי סמואל ובית מחסיר אשר קבעו את גורלה של ירושלים, עבור דרך השם החקוק על האנדרטה בהר אדר, בגבעת המבתר ובואכה יריחו - כמפקד החטיבה שסגר מעגל במלחמת ששת הימים - וכלה במקומות ובקרבות גבורה נוספים ורבים, שעליהם גדלנו והתחנכנו כטנקיסטים.

אורי הוא מעמודי התווך של חטיבת הראל מהקמתה במלחמת העצמאות שעל לחימתו בה זכה לכינוי "מלך הפורצים", ועד פיקודו על החטיבה במלחמת ששת הימים. אורי ידע להביא לכל קרב ובכל מקום את היכולת המנהיגותית, האומץ וקור הרוח.

אורי היה מעמודי התווך של חיל השריון, וחרט על דגלו את המצוינות והיוזמה, והנחיל בשריון את יכולות הטנק, המיגון, התנועה והאש, אשר הוכיחו את השפעתם במלחמות השונות. ושוב, במבצע "צוק איתן" שבו היו לוחמי חיל השריון והטנקים בחזית המערכה, ובהם לוחמי חטיבת הראל.

אנו המפקדים והלוחמים של חטיבת הראל ממשיכים את מורשתו של אורי הן ארי ביוזמה, בנחישות ובמקצוע הטנקאי, וכמובן בדרכו המנהיגותי הידועה מן הכותרת לספרו "אַחֲרַי", שהיא תמצית כושר המנהיגות של המפקד.

אורי השאיר מורשת מפוארת, ועד היום אנו ממשיכים מורשת זו בחטיבת הראל ומחנכים כך את חיילינו. רוחו של אורי מפעמת בקרבנו ואנו נמשיכה גם בעתיד.

 

אל"ם חגי עמר מח"ט הראל כיום, נושא דבריו

 

מדברי מילכה בן ארי

פעם שישית אנו נאספים כאן. קשה לי להאמין שחלפו שש שנים בלי אורי, ואני לא ידעתי כיצד אשרוד חודש בלעדיו... חל גדול נפער בחיי.

בתוך חלל זה קבעתי לעצמי משימה להנציח את פועלו של אורי, את אורי השריונר, אורי המפקד, לוחם ללא חת, אורי נאבק במאבק ארוך טווח ועיקש לקביעת ההכרה שהשריון הוא מלך שדה הקרב. הוא שביסס את תורת השריון. הוא ממניחי אבני היסוד של השריון, והוכיח הלכה למעשה את תורתו בשדה הקרב במלחלמות ישראל.

עמותת יד לשריון קיבלה על עצמה בהתלהבות את ביצוע המשימה של העברת כל הארכיב הפרטי של אורי לשיטה דיגיטלית, כדי שישמש את הדורות הבאים. הארכי כולל אלבומי המלחמות, קלטות, טייפים, סרטים, כתבות בעיתונות, ראיונות, סיכומי מלחמות ומסמכים חשובים. מחצית מהחומר כבר טופלה ואז משום מה השירה באמצע נפסקה. מדוע? לעמותת יד לשריון פתרונים. אני תקווה שהמשך הטיפול יחודש בהקדם והמשימה תושלם במלואה.

אני רוצה לקוות שבסופו של דבר יוצג החומר בצורה נאותה ולא יוטמן בקופסת קרטון אי-שם בחשכת מרתף, אלא ישמש דוגמה ומקור להקניית ערכים, לקחי מלחמות ויישומם, לקראת שדה הקרב העתידי, להקניית מהותה של מנהיגות ואחריות המפקד.

מאז ומתמיד ייחס אורי חשיבות עליונה להקניית ערכי מורשת, טיפוח רוח היחידה, רוח קרב, רוח הלוחם, מהות המפקד והנצחת החללים.

אצטט קטע קטן מדבריו, מוקדם מאוד בדרכו הצבאית, המתמצתת בכמה שורות דברים אלה:

"---תמצית המנהיגות הצבאית באה לידי ביטויה המוחלט כאשר הכוח הנמצא תחת אש כבדה, והמפקד שואג "קדימה! אחריי!" והכוח קם יחד איתו ושועט קדימה, לתוך האש, אל היעד. המילה 'אחריי!' היא האתגר המרכזי למנהיג ולמנהיגותו.

תקוותו היא כי לא לעד נחיה על חרבנו, אך החכם הוא זה אשר בחוכמה יעשה לו מלחמה, והמבין את המשמעות המלאה של הקריאה 'אחריי!' טיפוח האדם ורוחו חייב להוות את עיקרון המלחמה המכריע בהכנת צה"ל לקרב---".

ליד שולחן הכתיבה של אורי, תלוי על הקיר במסגרת קטנה, מאז ומתמיד ה"אני מאמין" שלו, ששימש נר לרגליו:

אינני בוחר להיות אדם רגיל - אם אוכל. אני תר אחר הזדמנויות ולא מחפש רק ביטחון בחיים.

אינני רוצה להיות אזרח מתוחזק. אני רוצה לקחת את הסיכון השקול. אני רוצה לחלון, לבנות, להיכשל, לקום ולהצליח.

אני מסרב להמיר התרגשויות ואתגרים - בחיים עלי מנוחות.

אני מעדיף את העימותים - במקום שגרה.

אני מעדיף את ההתרגשות שבהישגים - במקום חיים תפלים.

לא אמיר חופש בטובות הנאה, ולא את כבודי תמורת תגמול.

לעולם לא אתכופף לשתלטנות ולא אכנע לשום איום.

יכולה אני להעיד בלב שלם שאכן כזה היה.

ברצוני להביא לידיעתכם כי עיריית ירושלים גילתה לבסוף את "זיקתו" של אורי לירושלים, ואישרה קריאת רחוב על שמו בפסגת זאב. הסרת הלוט תתקיים באירוע מיוחד בראשית חודש יוני, והודעה מתאימה תפורסם במועד.

 

מילכה בן ארי, רעייתו של אורי ז"ל, נושאת דבריה

 

משמאל: תא"ל (המיל') מוטקה בן פורת, סא"ל (במיל') ד"ר נחום ברוכי, האלוף (במיל') ג'קי אבן, ברוך תירוש, סא"ל (במיל') דוד שאול, האלוף (במיל') ד"ר עמוס חורב ובני משפחה של אורי ז"ל.

 

לעיון בכתבה על קורות חייו של אורי בן ארי וספריו ראו כאן:

http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?itemType=0&itemId=65&levelId=63853

 

 

חזרהשלחו לחברהדפיסו


:שם
:דוא"ל