אתר השריון מברך את כל הבאים בשעריו בברכת חג שמח

5 באפריל 2012: אזכרה לאלוף במיל' מוסה פלד
שתים עשרה שנים חלפו מפטירתו של אלוף (במיל') מוסה פלד, שהיה יו"ר עמותת יד לשריון, ממובילי התקפת הנגד ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים ומפקד גייסות השריון לאחר אותה מלחמה

ערך אל"ם (במיל') שאול נגר

באזכרה שנערכה לאלוף במיל' מוסה פלד בנהלל, מקום מגוריו, השתתפו מפקדים ולוחמי שריון רבים בעבר ובהווה, בני המשפחה, ידידים ומכרים. מוסה שבחייו היה נוהג לומר שהוא אוהב לאהוב אנשים, זוכה גם כיום, בחלוף תריסר שנים לפטירתו, לקהל גדול שמתקבץ בכול שנה מרחבי הארץ, לעלות לקברו ולהתייחד עם זכרו בצוותא.

אלוף מוסה פלד כמפקד גייסות השריון, 1978. צילום: אבי שמחוני

מדברי תמר בתו של מוסה
המתים שלי קיימים בתוכי בזיכרונותיי וברגשותיי. לצד הכאב והצער קיים מאגר פנימי שבלחיצת כפתור קטנה קופץ זיכרון מצחיק, מהנה ולעיתים ערבוב של דברים שהיו וההווה של עכשיו.
בהווה של עכשיו אני נוסעת על כביש 6, מה שמתבקש נסיעה מהירה וחלקה. ואז 'לחיצת כפתור' קטנה - אני חוזרת לילדות, משפחת פלד נוסעת לים, הים שלנו היה טנטורה וחוף הבונים - עוברים קבוע בפרדיס. באותם ימים חצבו בהר את הכביש החדש בוואדי מילק, ובכל נסיעה אבא כולו התפעלות והתפעמות ובהרבה פאתוס היה אומר "תראו ילדים, הלכו וחצבו בהר ובנו כביש". אנו ילדים של תקופה קצת אחרת, ילדים לא כל כך מבינים על מה ההתרגשות, אבל משתפים פעולה, וכאילו נורא מתפעלים. וכך, בכל נסיעה אומר אבא "תראו ילדים, הלכו וחצבו בהר ובנו כביש". לאחר מספר פעמים מישהו מאיתנו הקדים את אבא  ואמר בפאתוס (אני חושבת שזה תדהר) "תראו חצבו בהר ובנו כביש", ואנו רועמים מצחוק. עברו מאז ימים רבים. אני עולה על כביש 6 וכולי התרגשות, ותמיד נדהמת מהשינוי, נדהמת מהעוצמה של הכביש הזה, מתפעלת ומתפעמת מהתכנון - כולי שמחה. ואז אני שומעת אותך אבא "תראו ילדים, חצבו בהר ובנו כביש". אתה איתי, טס מהצפון לדרום. אתה איתי מסתכל בנוף. יש בינינו שיחות, ואתה כפי שאתה במצבים אלה – מתרגש, מתלהב. אני קולטת מנוע אדיר ממדים שבך. המנוע שהניע אותך כל השנים. העוצמה שבאדם עם חומרי הטבע.
כך בהיותך איש שריון - אוהב את עוצמת השריון ומדגיש את עוצמת האדם. כך אחרי מלחמת יום הכיפורים - רואה בחזונך את היכולת להתרומם שוב. כך רפא"ל, ויותר מכל - מעיד האתר יד לשריון בלטרון.
התשוקה, ההתלהבות, החזון, התנופה והמעוף שביצירה זרמו בדמך והיווה כוח מופלא של יצירה. ברגעים אלו אתה יושב לידי. אני מחבקת, אוהבת ושמחה בזיכרונות שעולים. לפעמים יורדות דמעות של געגוע וחסר, ולפעמים חיוך ושמחה על שהיה ומי שאתה.

מדברי האלוף אבי מזרחי, איש שריון ביסודו ולשעבר אלוף פיקוד המרכז
אנחנו, לוחמי השריון הצעירים של שנות השבעים, חשנו היטב את טביעות אצבעותיו של מוסה כמפקד גייסות השריון בכל הנוגע ליישום לקחי המלחמה ולבניין כוחו של צה"ל, ובמרכזו חיל השריון.
לימים ראינו את רגישותו הרבה ודאגתו המיוחדת לחברים שנפלו ולבני משפחותיהם, באופן שבו פעל להקמת יד לשריון בלטרון, וכיצד הפכו החלום והחזון למציאות.
נכון הוא שבני כל דור עושה את מה שנדרש מהם בדורם, אך אי אפשר להימנע מהשוואות או מאמירות "מה היה קורה אילו". ואף אני לא חף מהשוואות אלה, ומפעם לפעם גם במוחי מתרוצצות השאלות, מה מוסה כאסטרטג היה אומר על מה שמתרחש כיום באזורנו; מה הוא היה מייעץ למקבלי ההחלטות בנוגע לארגון; כיצד הוא היה מנתח את מלחמת לבנון השנייה; ומה הוא היה עושה בגבולנו הדרומי עם עזה; ומה לעשות עם הרשות הפלשתינאית והגדה המערבית, שאותה הוא כבש ב-67' כסגנו של אלעד פלד עם אוגדה 36. יודע אני שמוסה היה מנתח זאת בקור רוח אופייני וחותר לפעולה אקטיבית ולא פסיבית, ובודאי שהיה אומר שאי קבלת ההחלטה כמוה כהחלטה, והיא אינה לגיטימית בעיניו.
קהל נכבד, הלך מאיתנו איש גדול, מפקד ומצביא שלעולם לא חשש להביע עמדותיו, גם אם הן לא תאמו את דעת הממונים, ושידע לסחוף אחריו לעשייה וליצירה לוחמים בשדה הקרב מצד אחד, ומצד שני אזרחים מוכשרים בחברות שניהל. אדם שידע שכישלונות הם חלק מהחיים, ושצריך לחיות אותם כנראה כדי להשתפר.
נאחל לנו, כעם וכאומה, שנדע להמשיך את המפעל הציוני שמוסה ובני דורו יצרו ולחמו למענו, כדי שנבסס כאן את ישראל כמדינה חזקה, עם חברה סובלנית, שדואגת לחלשים ושמוכנה לקלוט את בני עמנו מכל התפוצות בשמחה ולא בטרוניה, ולהשקיע בנתינה לזולת, מתוך אמונה אמיתית שזו הדרך הנכונה להמשך את קיומנו כמדינה יהודית ודמוקרטית.
יהי זכרו ברוך!

רחוב בירושלים על שם מוסה פלד
באוגוסט 2009 התקיים טקס קריאת רחוב על שם מוסה פלד בירושלים. לכתבה המכילה גם קורות חיים של מוסה - ראו כאן.

לכתבה על האזכרה בשנה שעברה ראו כאן.