22 במארס 2015: מרכז המידע מסייע לחקר יחסי ישראל גרמניה בהיבט הרכש הצבאי
מרכז המידע ביד לשריון נרתם לסייע לפרופסור הגרמני-אמריקאי דירק וונדטורף - מרצה וחוקר בפקולטה למדעי הרוח בקולג' ג'קסונוויל בפלורידה, ארצות הברית - החוקר את עיצוב היחסים בין ישראל וגרמניה לאחר השואה, ובייחוד בהיבט הרכש הצבאי ושיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות
מאור לוי
פרופ' דירק וונדטורף
בחודשים האחרונים מבקר במרכז המידע הפרופסור הגרמני-אמריקאי דירק וונדטורף. פרופ' וונדטורף הינו מרצה וחוקר בפקולטה למדעי הרוח בקולג' ג'קסונוויל בפלורידה, ארצות הברית. כמו כן הוא משמש כקצין מילואים בצבא הגרמני וחוקר מטעם המכון להיסטוריה צבאית ומדעי החברה של הכוחות המזויינים הגרמניים. מרכז המידע מסייע לפרופסור במחקרו, מספק לו תמונות ומסמכים ומסייע בתיאום ראיונות עם חברי עמותת יד לשריון.
פרופ' ונדטורף מתעניין בשאלת עיצוב היחסים בין ישראל וגרמניה לאחר השואה, ובייחוד בהיבט הרכש הצבאי ושיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות. נקודת המוצא של יחסים אלו הייתה קשה ובעייתית במיוחד לאור השואה.
לדבריו, בשנת 1955, רק כשנתיים לאחר ייסוד הכוחות המזויינים של צבא גרמניה, החלו מגעים חשאיים בין המדינות. יחסים אלו החלו להתעצב מחדש בעסקאות נשק שנחתמו בתחילת שנות השישים ובמהלכן, בכללם אימון סגל גדוד הפטונים הראשון בצה"ל, גדוד 79 במונסטר (Münster) שבגרמניה.
שהותם של אנשי הגדוד בגרמניה הייתה עשויה להיות נפיצה בהיבט הכולל של היחסים בין המדינות. חלק מהמדריכים הגרמנים היו חיילים בוורמאכט הגרמני במלחמת העולם השנייה. מנגד, חלק ניכר מקציני המשלחת היו ניצולי שואה, פליטים מאירופה או צאצאים לניצולי שואה.
על כך כתב סגן ראש המשלחת נתק'ה ניר ז"ל (לימים תא"ל): "חלק ניכר ממשפחתי, כמו של רבים מאנשי המשלחת, נספה בשואה, והנה אני עומד כאן בלב גרמניה, שומע את השפה שבה דיברו היטלר וחבורתו הנאצית, מאזין וקרוב לקצינים שחלק גדול מהם היה מעורב בוודאי ברצח יהודים. מצד שני, היה צורך לחזק את צה"ל, לסייע לו להיות איתן ומצויד היטב, בכל מחיר, כדי שאסון השואה לא יקרה שוב. לשם כך היינו מוכנים להתחבר גם עם השטן בעצמו, והפעם לא היינו רחוקים מכך" (מתוך ספרו: נתק'ה - הקצין הפצוע שחזר לשדה הקרב, הוצאת ידיעות ספרים, תל אביב - 2010, עמ' 66).
את פסגת התפתחות יחסים אלו מציין וונדטורף בכתבת עיתון גרמני (Die Zeit) משנת 2010, המספרת על הכשרה של חיילים גרמניים בצה"ל. נוסף לכך מתקיים רכש משגשג של צוללות גרמניות משנת 1990 עד היום. רכש זה עתיד לספק לחיל הים את הצוללת החמישית מייצור גרמני, אח"י רהב, במהלך השנה הנוכחית וצוללת נוספת בעוד כשנתיים.
שאלות המחקר שבהן עוסק מחקרו הינן:
1. מה השפעתה של השואה על התרבות הצבאית של הכוחות המזוינים הגרמניים וצה"ל, וכיצד הרכש הצבאי עיצב את השפעה זו?
2. מהם מאפייני מערכת היחסים בין החברה (האזרחית) הגרמנית והצבא הגרמני בתחום הפיוס עם ישראל לאחר השואה, וכיצד צבאות שתי המדינות מיצבו את עצמן בתוך מערכת יחסים זו.
3. האם ניתן להבדיל בין הרכיבים הפוליטיים והצבאיים בשיח זה, ומה ניתן לומר בנוגע להשפעת הצבא הגרמני וישראלי ובאי כוחם על הדיון הפוליטי בתחום יחסי ישראל גרמניה לאחר המלחמה.
4. האם הדינמיקה בתחום הרכש הצבאי והיחסיים הצבאיים, התפתחה במהירות או באופן משמעותי יותר מהיחסיים האזרחיים בין המדינות או מהשיח האזרחי הפנים גרמני.
5. האם ניתן לזהות מאפיינים ספציפיים בתרבות הכוחות המזויינים הגרמניים ובצה"ל, שאפשרו לאנשי הצבאות לקדם את תהליך הפיוס בין המדינות? מה תפקידם של מאפייני הזהות החברתיים והלאומיים במארג יחסים זה?
פרופסור וונדטורף מעוניין לראיין קצינים ישראלים מגדוד 79 ומיחידות נוספות, שהיו בקשר משמעותי עם נציגי הצבא הגרמני משנת 1964 ועד היום. ניתן לפנות אליו דרך המרכז המידע או בכתובת המייל: D.C.Wendtorf@fscj.edu
מאי 1966, קונרד אדנאואר, הקנצלר של גרמניה המערבית (אז) נפגש עם נשיא המדינה זלמן שזר בעת ביקורו בישראל
דברים שכתב הפרופ' דירק וונדטורף בעניין מחקרו:
As a professor of humanities at Florida State College and reserve officer of the German Armed Forces I pursue with the assistance of the Center of Military History and Social Sciences of the German Armed Forces, I am pursuing a research project that examines the social contribution of the German Armed Forces and the Israel Defense Force in the reconciliatory work between Israel and Germany after World War II.
In May 2010, the German newspaper Die Zeit stated in an article with the title: "Israel trains German soldiers. A Novum in History"stated: "The training of German soldiers in Israel has long been inconceivable, as there have been strong reservations against everything German in the Israeli population as a consequence of the Holocaust. Over the decades, this critical attitude has dissipated. "
Only two years after the formation of the Bundeswehr (German Armed Forces) in 1955, Israel and West Germany established secret contacts that promoted a military-industrial cooperation. In June 1962, a secret treaty about the supply of weapons and assistance in military training is signed. Werner Sonne provides in his book Staatsraison, which was published in 2013, a more comprehensive outline of the security relations between the two countries since the 1950s.
But even before the establishment of diplomatic relations between the two countries in 1964, the training of young Israeli soldiers at academies and schools of the young German Armed Forces, such as representatives of the 79th Israel Armor Regiment the German Armor School in Münster, started. The fact that there were members of the former German Wehrmacht among the instructors of the young Bundeswehr, whereas among the Israeli soldiers there were partly survivors of the Holocaust or their descendants added a particularly explosive character to this relationship.
The then German Defense Minister Franz-Josef Strauss, and his Israeli counterpart Peres actively pursued a dialogue on security policy. But the question remains of how - under such unfavorable historical circumstances - a contact, let alone a collaboration, between soldiers of the Israel Defence Force and the German Armed Forces was possible. This is even more astonishing as a dialogue in the civilian society did not start until the late 1960s and took place as a consequence of the Six Day War. To show the volatile situation we need to understand that Israel still objected to the accreditation of a German military attaché in 1974 in Israel due to the role the German Wehrmacht played in the extermination of Jews during World War II.
This situation raises several questions that examine in particular the role that the German Armed Force played in the reconciliation between Israel and the Federal Republic of Germany, which is also intended to represent the first major guideline for my study:
1. What is the significance of the Holocaust in the military culture of the German Armed Forces and the Israel Defense Forces, and how has this role changed over the years?
2. What kind of relationship existed between the (civil) society and the military in the area of reconciliation work and how did the German Armed Forces and the Israel Defense Forces position itself in this context?
3. Can we distinguish between a political and military component of the discussion and what statements can we make regarding the influence of the German Armed Forces, the Israel Defense Forces and its representatives on the political discussion?
4. Is there a particular social dynamic in the field of reconciliation work that exceeded or exceeds the development in the (civil) society?
5. Are there any specific features in the culture of the German Armed Forces and the Israel Defense Forces that allow its members to play a particular role in the reconciliation between Germany and Israel? What role do social and national identities play in this context?
In this context I am very interested in interviews with veterans of the 79th Israel Armor Regiment who had significant contact with the German Armed Forces between 1964-today.
