5 ביוני 2016: זוכרים את חללי חטיבת אלכסנדרוני בתש"ח
בשדות המוריקים והשלווים של עמק אילון, ליד אתר יד לשריון, ובגבעות המיוערות והמוריקות סביבו, כבר אין זכר לקרבות לטרון העקובים מדם במלחמת העצמאות, במאמץ לפרוץ את הדרך הנצורה לירושלים. סגל בית הספר הממלכתי קהילתי "הרטוב" ותלמידיו כבר עשו להם מנהג לקיים טקס זיכרון ל-54 חללי חטיבת אלכסנדרוני, שנפלו שם בקרב בן-נון א' ביום 26 במאי 1948. עמותת 'יד לשריון' מלווה גם היא את קיומו של הטקס השנתי.
אל"ם (במיל') שאול נגר. צילום: רב"ט עדי קמיניץ
אבוקת הזיכרון בטקס לחללי חטיבת אלכסנדרוני, וברקע השדות המוריקים והגבעות
"אין לטרון - אין כביש, אין כביש - אין ירושלים, אין ירושלים - אין מדינה". דברים אלו אמר דוד בן-גוריון, כשדיבר על לחימה למען ירושלים עברית.
אחרוני הלוחמים בחטיבת אלכסנדרוני של תש"ח עוד איתנו, והם באים כל שנה יחד עם תלמידי בית הספר הממלכתי קהילתי "הרטוב" לטקס הזיכרון ל-54 לוחמי החטיבה שנפלו ביום אחד, קשה במיוחד, 26 במאי 1948. היה זה קרב בן-נון א', אחד מחמישה קרבות במאמץ לפתוח את הדרך לירושלים הנצורה, במדינה שאך נולדה. מתהומות השכול והגעגוע נותרו הסיפורים.
טקס הזיכרון התקיים ליד האנדרטה לחללי חטיבת אלכסנדרוני, על גבעה נמוכה הצופה אל עמק איילון, ביום 24 במאי 2016, בהשתתפות אחרוני לוחמי אלכסנדרוני ובהם תא"ל (במיל') אשר לוי שהיה מ"פ ב' בגדוד 32 בחטיבה, מר הניו מזכיר עמותת אלכסנדרוני, אליעזר דובדבני (פיטוסטה) ויעקב ארז; בני המשפחות השכולות; סגל בית הספר "הרטוב" ותלמידיו; נציגי המועצה האזורית מטה יהודה; מנכ"ל עמותת יד לשריון תא"ל (במיל') חנן ברנשטיין ואורחים. ארגן את הטקס חיים חדד, מורה של"ח של בית הספר "הרטוב", שהוא הרוח החיה בשימור הקשר של בית הספר, המועצה המקומית וחטיבת אלכסנדרוני. המורה עינבל אדרי, רכזת שכבה של כיתות ט', הנחתה את הטקס.
עינבל אדרי, רכזת שכבה של כיתות ט' בבית הספר "הרטוב"
תג חטיבת אלכסנדרוני
הטקס נפתח בשיר "הרעות" של חיים גורי, אותו שר התלמיד עומר שפירא:
עַל הַנֶּגֶב יוֹרֵד לֵיל הַסְּתָו
וּמַצִּית כּוֹכָבִים חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ
עֵת הָרוּחַ עוֹבֵר עַל הַסַּף
עֲנָנִים מְהַלְּכִים עַל הַדֶּרֶךְ.
כְּבָר שָׁנָה. לֹא הִרְגַּשְׁנוּ כִּמְעַט
אֵיךְ עָבְרוּ הַזְּמַנִּים בִּשְׂדוֹתֵינוּ.
כְּבָר שָׁנָה, וְנוֹתַרְנוּ מְעַט
מָה רַבִּים שֶׁאֵינָם כְּבָר בֵּינֵינוּ.
אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם:
אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר -
כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם
לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ.
אַהֲבָה מְקֻדֶּשֶׁת בְּדָם
אַתְּ תָּשׁוּבִי בֵּינֵינוּ לִפְרֹחַ.
הָרֵעוּת נְשָׂאנוּךְ בְּלִי מִלִּים
אֲפֹרָה עַקְשָׁנִית וְשׁוֹתֶקֶת
מִלֵּילוֹת הָאֵימָה הַגְּדוֹלִים
אַתְּ נוֹתַרְתְּ בְּהִירָה וְדוֹלֶקֶת.
הָרֵעוּת, כִּנְעָרַיִךְ כֻּלָּם
שׁוּב בִּשְׁמֵךְ נְחַיֵּךְ וְנֵלֵכָה
כִּי רֵעִים שֶׁנָּפְלוּ עַל חַרְבָּם
אֶת חַיַּיִךְ הוֹתִירוּ לְזֵכֶר.
וְנִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם...
עינבל אדרי, רכזת שכבה של כיתות ט', אמרה בפתיחת הטקס:
נציגי המועצה האזורית מטה יהודה, נציגי קרן קיימת לישראל, בני המשפחות השכולות, לוחמים, הורים, צוות המורים ותלמידי בית הספר הרטוב, קהל נכבד,
"אין לטרון - אין כביש, אין כביש - אין ירושלים, אין ירושלים - אין מדינה". דברים אלו אמר דוד בן גוריון, כשדיבר על לחימה למען ירושלים עברית.
בשנה זו אנו מציינים 50 שנה לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, אך הדרך לירושלים היתה ארוכה ומפותלת, מלאה בהרים נישאים, בעליות קשות ובמחיר כואב.
מתהומות השכול והגעגוע נותרו הסיפורים. התכנסנו היום, ששים ושמונה שנים לאחר מבצע "בן נון", כדי לזכור ולהזכיר את המערכה בלטרון, את סיפורי הנופלים ואת המורשת אותה אנו מבקשים להנחיל לדורות הבאים. באנו כדי להזכיר שהדרך לירושלים נסללה על ידי אותם לוחמים, חלקם נמצאים כאן וחלקם נישאים על שפתינו וליבנו. אנו זוכרים את אלו שהגישו לנו את העיר ירושלים, את המדינה, על ידי הגלים החוזרים ונשנים לכיבוש הדרך, לכיבוש המקום הזה, החיילים שלא שכחו לרגע את מצוקת ירושלים, ולמרות הקשיים, הפיתולים, הדרך הקשה והמאמץ - ניסו לפרוץ נתיב אל העיר, אל המדינה.
תלמידים יקרים, בטקס זה תשמעו את סיפור קרב חטיבת אלכסנדרוני בעיצומה של מלחמת העצמאות, בשנת 1948. דגלה של מדינת ישראל הונף אז אל על ברגשות מעורבים של שמחה וכאב, תקומה לצד מחיר כבד מנשוא שגבתה המלחמה. זכרו את הלוחמים שלחמו כאן בשדות ובגבעות סביבנו - כולנו חבים להם תודה. נהיה ממשיכי דרכם בגאווה עמוקה ובמחויבות שאין לה שיעור.
התלמידים יסמין רז ואריאל ויניצרהורידו את הדגל לחצי התורן.
שלמה גלידאי, הנושא את שמו של דודו שלמה גלידאי שנפל בקרב, בליווי התלמידים מיכל מירב ונועם בטאט, הדליקו את משואת הזיכרון, נר לזיכרון עולם.
הדלקת מַשּׂוּאַת הזיכרון
לאחר מכן קראו "יזכור", אל מלא רחמים וקדיש.
יזכור, קדיש, ואל מלא רחמים
הדגל הונף חזרה לראש התורן.
מראה כללי של האנדרטה לחללי חטיבת אלכסנדרוני
דברי מנהל בית הספר מר חן אהרן נשא דבריו:
נציגי המשפחות, דור לוחמי תש"ח, נציגי עמותת אלכסנדרוני, נציגי המועצה, תלמידים, צוות, אורחים יקרים,
היום לפני 68 שנה נערך קרב קשה, שנמשך יום שלם תחת אש כבדה, בו לחם גדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני. היה זה קרב עקוב מדם שבמהלכו נרשמו גילויי גבורה ללא חת, של חיילים ומפקדים, של לחימה בתנאים קשים ופינוי פצועים וחללים תחת אש כבדה. בעת הלחימה הפגינו חיילי הגדוד רעות, אחווה ודבקות במשימה. במערכה על פתיחת דרך "בורמה" גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני איבד בקרב 54 מלוחמיו, וכל זאת כדי לסייע בהסרת המצור מעל ירושלים.
התלמידים והמורים של בית הספר הר-טוב מרכינים ראש לזכרם של 54 לוחמי החטיבה, הגיבורים והאמיצים שנפלו בקרב לטרון.
כמנהל בית הספר אני מודה על הזכות האדירה שנפלה בחלקי, להיות חלק מתהליך הנצחת מורשת חטיבת אלכסנדרוני, במסורת המתפתחת מזה מספר שנים. אני מודה על הזכות האישית והכבוד להיות חלק ממורשת אלכסנדרוני ולהכיר את סיפור לוחמי החטיבה ומפקדיה, דרך שותפות חינוכית-היסטורית זו.
ניצבת בפנינו הדילמה - כיצד לדאוג להנצחה שתמשיך להיות רלוונטית גם לתלמידינו ולתלמידי תלמידינו בעוד מספר שנים. כיצד אנו כבית ספר יכולים להפוך את הזיכרון לדבר "חי" ורלוונטי לאורך השנים.
בית הספר בוחר בגישה בה שילוב ההיסטוריה בחיי התלמידים נעשה גם מחוץ לכותלי הכיתה. לא רק דרך ספרי ומחברות ההיסטוריה, אלא דרך חיבור אמיתי לשטח. רק בדרך זו תלמידנו יהיו מסוגלים להבין את עומק ההקרבה, את גודל הגבורה והנחישות, ולא פחות מכך - את החשיבות שברעות. ערכים אלה שהתקיימו במהלך הקרבות שנערכו ממש כאן, בשדות אשר למרגלות האנדרטה, הם חלק יסודי ממערכת הערכים עליהם התבססה המדינה שנולדה באותם ימים, ומהחברה הישראלית שעמדה לקום. דווקא בימים אלה, בהם ניתן לזהות שחיקה בערכים בסיסיים עליהם הושתתה המדינה - עלינו כמערכת חינוך להתעקש ולהנחיל אותם ביתר שְׂאֵת בקרב תלמידינו.
התלמידים לומדים במהלך השנה על הנסיבות שהובילו למלחמת העצמאות ולמערכה על פריצת המצור לירושלים וכיבושה, תוך היכרות מעמיקה של מורשת הקרב של חטיבת אלכסנדרוני. הם עושים זאת באמצעות סיורים, לימוד המורשת, הכרות עם דמויות לוחמים מהתקופה ובהכנת הטקס עצמו, הכוללת חשיפה למקורות מהתקופה, ללוחמי תש"ח ולמורשתם.
אנו, בית הספר הר-טוב, נוטלים תפקיד מרכזי בהנחלת מורשת תש"ח לדורות הבאים, ומיישמים בפועל את האמירה "תלמידי הר-טוב נושאים דגל בשביל אלכסנדרוני".
בית הספר גאה בזכות שנִקְרְתָה בדרכו וימשיך לפעול בכל דרך להמשך השותפות עם שימור מורשת החטיבה למען הדורות הבאים.
אנו מרכינים ראש לזכרם של 54 לוחמי חטיבת אלכסנדרוני שנפלו במערכות תש"ח, ומתחייבים להמשיך ולהגביר את המודעות למורשתם למען חינוכם ועיצובם של דורות התלמידים בעתיד.
יהי זכרם ברוך.
מר חן אהרון, מנהל בית הספר "הרטוב"
תודה לחן שממשיך במסורת הבית-ספרית, ורואה בטקס זה אור ודגל, לאימוץ החטיבה וחייליה. כך ציינה עינבל המנחה את הטקס. תודה על הרצון והדחיפה להנחלת המורשת והזיכרון בקרב תלמידי בית הספר. אנו מאחלים לך המשך הצלחה בעשייה ובניהול בית הספר.
תלמידים שרו את "שיר תקווה" (מילים: מיכאל וקנין). ניגן התלמיד עומר שפירא:
היום הזה הוא התחלה
בדף חדש אתה נוגע
ביום הזה תישא תפילה
תדע שיש מי ששומע
אל תוותר מיד
ויש לך מרחק ללכת
אל תוותר מיד
אם לא עכשיו אולי עוד שנה
היום הזה הוא התחלה
תחשוב אתה יכול אחרת
והתשובה לשאלה
בתוכך היא מסתתרת
אל תפחד עכשיו
כי לא אבדה לך הדרך
אל תפחד עכשיו
אם לא היום אולי עוד שנה
עולם מוזר
כולו שלך
כשהתקווה בלב בוערת
יש בדידות
יש כאב
והתקווה איתך נשארת
אל תאבד אותה
תשמור עליה
ומה יהיה מחר
אין איש יודע
היום הזה אתה ראשון
בעצמך אתה בחרת
ביום הזה הניצחון
בעצם זה שלא נשברת
אל תתייאש עכשיו
האמונה אותך שומרת
אל תתייאש עכשיו
גם אם חלפה עברה עוד שנה
עולם מוזר...
התלמידה הגר צוק קראה מהשיר "הכי נורא" של אפרים סידון:
והכי, היא האמת הנוראה כל כך -
שכאשר אתה נושם לרווחה, מישהו אחר נאנח,
האחד יזכה גם למחר, השני יישאר באתמול.
שם שלך אינו מוכר - לאַחֵר הוא הכל.
מישהו מודה לאל, ומישהו אחר פורץ בקריאות שבר.
אחד נולד מחדש, השני מובל אל הקבר.
כמו בלוטו דמים, נפלטים השמות.
כדור ועוד כדור ועוד מטען ועוד דמעות.
ואתה מתפלל לא להכיר,
ואתה מתפלל לא לזכות.
ואין שוויון באבל - ואין סימטריה במכות.
הכלל הכואב ממשיך, הפרט האחד נקבר,
ככה עכשיו בהווה, ככה היה בעבר.
רגע אתה קיים ועוד רגע אתה איננו.
ככה הם חיינו וככה הוא מותנו.
התלמיד נדב אמר:
בקרב בלטרון, מן הקשים במלחמת העצמאות, נפלו חמישים וארבעה לוחמים. אנו, מורי בית הספר ותלמידיו, גאים להיות שותפים בהנצחת הנופלים ובשימור מורשת הקרב המפוארת של חטיבת אלכסנדרוני. בהנצחה זוּ אנו מציבים זֵכֶר עולם, שאינו אובד, שניצב בדומיה חזקה המהדהדת מדור לדור.
עוד מעט נקרא כאן בשם כל אהובינו הגיבורים, שיירה ארוכה של חיילים שפתיל חייהם נקטע באיבּוֹ. הם מילאו את שליחותם בנאמנות וצוואתם - פקודה היא לנו. להתייצב מול גילויי החולשה ואיבוד הַחזון, להרבות אהבה, אחווה ושלום. מקיימים אנו את צוואתכם - רוצה אני לומר להם. "בִּקְרוֹבַי אֶקָדֵש", מהם נשאב רוח, גבורה ותעצומות עוז, כי להם נאוה תהילה.
קריאת שמות הנופלים
התלמידים תומר מילר ואיה ברויער קראו את שמות 54 הלוחמים בקרב בן נון א', מחטיבת אלכסנדרוני, שנפלו ביום 26 במאי 1948:
1. אברהם חיים (הַנְס)
2. איתן (קרומר) נח
3. ארוֹאֶסְטִי משה
4. בּוּל יוסף
5. בּוּנְט יעקב
6. בָּכָר יהודה
7. בנימין אַלְפְרֵד
8. בן צור (קַמִינְסְקִי) נחום
9. גֶּלְבֶּר אהרון
10. גְלידאי שלמה
11. גֶּסֶר עודד
12. דהרי יִחְיֶא
13. דּוכנָה יוסף
14. דוצ'ימינר מרדכי
15. וַטמן אברהם
16. ויינר שלום
17. וָרֶרוֹ מֶנְדֵל
18. זילברמן יצחק
19. זליגמן יצחק
20. זמיר אֶלְיָקוּם
21. טוּרֶצְקִי אליהו
22. טיקוֹצקי אהרון
23. טישלר שלום
24. יָרִימי שמשון
25. כהן חיים ברוך
26. כהן יצחק
27. כהן פנחס
28. כספי יהודה
29. לוֹץ יצחק
30. ליבוביץ יצחק
31. מאירֶס משה
32. מֵקְלֶר אפרים
33. סוסנובסקי יוסף
34. סטרוצ'ובסקי דוד זַלְמָן
35. סֶקְלֶר אברהם
36. עודד נִיסים
37. עושרי זכריה
38. פּוֹטָש רמי
39. פנחסי שמחה
40. פּיסירילו אליהו
41. פַנְטְפִיל נתן
42. פְרוּכְטְמָן ישראל
43. פרקש משה
44. קולברג אליעזר
45. קוֹרנפְרַכְט אברהם
46. קוּשנִיר יצחק
47. קְלִיר דוד
48. רוׂזִין מרדכי
49. רייכמן חיים (קרל)
50. רצבי עזריאל
51. שוורץ אברהם
52. שוהם יגאל
53. שניידר מנחם
54. שרעבי יוסף
הגברת שלהבת מרכוספלד, נציגת המועצה האזורית מטה יהודה, נשאה דברים
הגברת שלהבת מרכוספלד נושאת דברים
מדברי הגברת מלכה סוסנובסקי שמעוני, נציגת המשפחות השכולות:
(הגברת מלכה סוסנובסקי שמעוני, היא אחייניתו של טוראי יוסי סוסנובסקי ז"ל, שנפל בקרב לטרון).
משפחות שכולות, חיילי צה"ל, תלמידי בית הספר הר טוב, מפקדים, נכבדים, קהל יקר,
התכנסנו הערב להעלות את זכרם היקר של בנינו, אחינו ובני משפחה, יקירינו חיילי גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני, שנפלו בקרבות לטרון. 54 חיילים-נערים נהרגו בקרב הנורא הזה, ואנו מצדיעים להם היום כי בלי דמם לא יכולנו לעמוד במקום היפה הזה והקשה מאד.
אני, מלכה סוסנובסקי שמעוני, אחייניתו של טוראי יוסי סוסנובסקי, שנפל כאן בגבעה זו מול לטרון ביום הקרב בי"ז באייר תש"ח, ב-26 במאי 1948 והוא רק בן 18, פני מלאך צעיר, ששינה את גילו לבוגר יותר, רק כדי שיאפשרו לו להתגייס לצה"ל להקמת המדינה.
משפחות 'קרות ואורחים נכבדים,
הביטו סביבכם וראו את הנוף הנפלא והירוק שבו נפלו יקירינו, והאדמה ספוגה דמם, כדי שתהיה לנו מדינה. עברו כבר 68 שנים מאז התחולל הקרב העקוב מדם, של מעטים מול רבים, רשעים וצמאי דם, וכל הקרב למען פריצת הדרך לירושלים.
האש, רעש התותחים, קולות הירי וריח העשן - התחלפו. המקום כיום מכוסה כרמים, ישובים מוריקים ועשייה.
הכאב והאובדן של יקירינו אינו מרפה, וגם כיום מנסים לגרש אותנו מאדמותינו אך לא נוותר ונמשיך לפרוח ולהיבנות, כצוואת חיים של יקירינו.
54 מבנינו, צעירים ויפים, נפלו בקרב זה, ומתוך התופת, השאול והעשן הכבד הם משאירים לנו חבל ארץ פורח יפה ומיושב.
אל לנו לשכוח, ומצווה עלינו המבוגרים, לספר את סיפור הקרב בלטרון למען הדורות הצעירים הבאים עלינו. לדעת ולהבין שכל הטוב שנמצא סביבנו הוא בזכות - בזכות דמם הצעיר והקרבתם. בזכותם של הנופלים יש מסביבנו חבל ארץ נפלא זה. לזכור ולא לשכוח שדמם לא נשפך לשווא.
אנו נפגשים מדי שנה ביום הקרב להתייחד עם זכרם של יקירינו למען הדורות הבאים. דודי יוסי וחבריו, שלחמו ונפלו בחלק ארץ יפה זה, אפשרו, במותם למען המולדת, לנכדיי לגדול היום במקום הזה, באחד מהישובים הסמוכים.
כיום לאחר 68 שכם עומדת לנו מדינה עצמאית, וגם כיום קמים עלינו בניסיון לחבל בנו ולהשמידנו. חובתנו לזכור את יקירינו על גבורתם והקרבתם תוך שמירה על ארצנו, למען לא יעלה בידי אויבנו זממם.
זכרו וספרו לדורות הבאים של כל אחד מאתנו את קרבות ישראל, ובתוך כך את אשר קרה בלטרון. דמנו ספוג כאן ולעולם נהיה כאן. עם ישראל חי וקיים.
אני מצפה ליום בו נשמע את מילת החלום שלום בהקשר עם שכנינו והמבקשים רעתנו. תקווה גדולה שאזכה לכך בחיי אמן כן יהי רצון,
ברצוני להודות לאנשים היקרים שמקדישים זמנם ומרצם למען מפעל הזיכרון וקיום הטקס - לראש מועצת מטה יהודה, בית הספר הר-טוב, לצה"ל, חייליו ומפקדיו וליו"ר עמותת אלכסנדרוני.
תודה מיוחדת למשפחות השכולות, לאורחים והקהל היקר, ולהניו - יישר כוח ותבורך על מעשיך.
הגברת מלכה סוסנובסקי שמעוני, היא אחייניתו של טוראי יוסי סוסנובסקי ז"ל
מדברי תא"ל (במיל') אשר לוי:
(אשר לוי היה מ"פ פלוגה ב' בגדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני בקרב לטרון בתש"ח).
התאספנו כאן היום לזכור את לוחמי גדוד 32 שנפלו בקרב לכיבוש לטרון במלחמת העצמאות. את האנדרטה שעוצבה ותוכננה ע"י יהודה יהב הקמנו, אנשי הגדוד ועמותת אלכסנדרוני בעזרתה של הקרן הקיימת ובסיועה של חברת נשר שהקימה את פינת הישיבה בחורשה היא ועמותת השריון עוזרות בשימורה וטיפוחה. הודות לגופים אלו, הפכה האנדרטה לאתר המושך אלפי אזרחים וחיילים במשך כל השנה, וכך תורמת האנדרטה לשימור המורשת של מלחמת העצמאות, המלחמה הארוכה הקשה והאכזרית ביותר שגבתה למעלה מ 6000 קרבנות, מלחמת קיום שהבטיחה את הקמתה של מדינת ישראל. המועצה האזורית מטה יהודה אימצה את האנדרטה ואכן טקס זה נערך בחסותה ובהשתתפותה. אני רוצה להודות לתלמידי שכבה ט' של בית הספר האזורי הר טוב ולצוות המורים ובעיקר לענבר אדרי, רכזת השכבה ומנחת הטקס וחיים חדד המורה לשלח על תרומתם בארגון וביצוע מרגש של הטקס.. וכן להודות למועצה האזורית מטה יהודה והעומד בראשה, ולעוזי כחו מנהל מחלקת הספורט ועובדי המועצה המסורים.
אנו שמחים מאוד שאירוע זה הפך לחלק קבוע בתכנית הלימודים של בית הספר וכך תורם לקשר של בית הספר על מוריו ותלמידיו לאנדרטה ולהנחלת תולדות המלחמה על ירושלים והדרך אליה ומקרב את התלמידים למורשת מלחמת העצמאות.
קשה לדמיין היום את המצב ששרר באותם ימים. לאחר מספר חדשים של מלחמה שנכפתה עלינו ע"י ערביי ארץ ישראל, פלשו ב-15 במאי חמישה צבאות ערביים מצוידים במיטב הנשק, טנקים תותחים ומטוסים ולמולם צה"ל שרק נולד, מצויד בנשק קל ונחות ומתוח עד קצה גבול יכולתו בכל החזיתות.
גוש עציון כבר נפל, ירושלים נתונה במצור, משוועת לתגבורת, מזון ונשק ומותקפת ע"י הלגיון. ולטרון מהווה את המחסום העיקרי בדרך אל העיר.
המשימה לכבוש את לטרון ולפרוץ את הדרך לירושלים הוטלה על חטיבה שבע, שהוקמה רק שבוע לפני כן והייתה העתודה היחידה של המטכ"ל. גדוד 32 הוותיק והמנוסה בפיקודו של צבי גרמן הוכפף לה כדי לתגברה ואכן עליו הוטלה המשימה העיקרית לכבוש את הכפר לטרון והמשטרה. חמש פעמים ניסו חטיבות מהמובחרות של צהל לכבוש את לטרון וכשלו מה שממחיש את החשיבות העצומה שיוחסה למקום ולגורל ירושלים. רק במלחמת ששת הימים נכבשה לטרון ע"י חטיבה 4 בפיקוד משה יוטבת סגני בפלוגה ב'.
על הקרבות בלטרון ובעיקר הקרב הראשון נכתבו ספרים ומאמרים רבים, מיתוסים צמחו ונותצו. אך בל נשכח שתוך כדי הקרבות הקשים ולמרות הכישלונות הטקטיים האלו נפרצה דרך בורמה והוסר המצור מעל ירושלים.
פרטי הקרב רשומים בספרי ההיסטוריה. בסופו של דבר הגענו ללחימה נגד שני גדודי לגיון ערוכים ומחופרים בלטרון רק שתי פלוגות מגדוד 32, פלוגה א' בפיקוד רם רון פלוגה ב' בפיקודי ומחלקת החבלנים ומפקדה עזרא איילון. על גדוד 72 מחטיבה 7 הוטלה המשימה לנוע בעקבות גדוד 32 ולכבוש את הכפר דיר איוב, בין לטרון לשער הגיא. הגדוד שכלל מספר רב של עולים חדשים בפיקוד מפקדים ישראלים יוצאי ההגנה והצבא הבריטי. הגדוד נתקל באש למרגלות גבעה 314 ונסוג תוך אבדות.
כאשר מסתכלים היום על הנוף הפסטורלי, הגבעות המיוערות קשה לדמיין את הגבעות המסולעות החשופות והשדות הבוערים בחמסין לוהט ושתי הפלוגות נתונות לאש תופת וניסיונות ההסתערות הבלתי פוסקות של האויב, פלוגה א' על גבעה 314 אותה כבשה עם שחר ופלוגה ב' בעמק למרגלות לטרון.
כבר עם עלות השחר והתפזרות ערפילי הבוקר היה ברור שבכוחות עצמנו לא נוכל לבצע את המשימה.
הקרב נמשך עד שעות הצהרים כאשר מספר הנפגעים הולך ורב והתחמושת והמים אוזלים. בתנאים הקשים האלו באו לביטוי רוח הלחימה, הדבקות במשימה ויותר מכל רוח היחידה ואחוות הלוחמים שנבעה מחברות אמיצה של אנשים שגדלו יחד במושבות השרון ופתח תקוה, התחשלו בקרבות והאמינו בחבריהם ומפקדיהם.
רבים היו גילויי הגבורה וההקרבה באותו יום אני רוצה לציין שלושה לוחמים באופן מיוחד. החבלן שלום טישלר, המ"כ שמחה פנחסי ממחלקתו של אריק שביוזמתם נשארו לחפות במקלעיהם על נסיגת חבריהם ואת מרדכי דוצ'מינר, ניצול שואה, שהתנדב לרוץ תחת אש תופת לאריק כדי להביא אלי נוקר למרגמה. שלושתם נפלו בקרב.
בשעות הצהריים הועברה אלי ההודעה ממפקדת החטיבה שכל ניסיונות הסיוע והחילוץ של החטיבה נכשלו בגלל האש הכבדה והשדות הבוערים ושאפעל לפי שיקול דעתי.
באותה עת היו רוב אנשי הפלוגה הרוגים או פצועים ובין הפצועים גם אני ומרבית המפקדים.
אמונים על מסורת צהל שלא משאירים לוחמים בשדה בקרב, עמדתי בפני הדילמה הנוראה להישאר ולהילחם, כשהסיכוי שמרבית הפלוגה תושמד ומנגד הסיכוי להציל את מי שעוד ניתן.
למזלנו המשיכה פלוגה א' להחזיק בגבעה 314 למרות ההתקפות עליה. החלטתי להורות על נסיגה לכיוונה של פלוגה א'. נסיגה שבוצעה תחת אש קטלנית ניסיונות הסתערות של האויב כשהבריאים והפצועים קל נושאים את הפצועים קשה.
אין ספק שלולא עמידתה האיתנה של הפלוגה ומפקדה רם רון, גורלה של הפלוגה שלי היה הרבה יותר קשה.
54 לוחמים נפלו בקרב באותו יום. 48 מהם מפלוגה ב' והחבלנים שסופחו אליה.
רק ב-1949 לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק הובאו חללי הגדוד לקבורה בישראל, והם טמונים כולם, פרט לשניים, בקבר אחים בהר הרצל. שמותיהם חקוקים על אנדרטה זו. יהי זכרם ברוך.
אינני יכול לסיים מבלי להזכיר את העובדה שאי אפשר להתחמק ממנה שהזמן אינו עומד מלכת, ואותותיו ניכרים בשורותינו, שורות הוותיקים המתדלדלות. בשנים האחרונות הלכו לעולמם מספר חברים, לוחמים ומפקדים, ביניהם צבי גרמן, רם רון, יצחק קצב, עזרא איילון וחיים עינב וכן משה יוטבת סגני וחברי הטוב. ובשנתיים האחרונות הלכו לעולמם ראש הממשלה, אריק שרון מפקד מחלקת החוד בפלוגה ומגיבורי צה"ל שסייע רבות להקמת האנדרטה, ומח"ט אלכסנדרוני בנץ פרידן מייסד העמותה והרוח החיה בה שנים רבות, שתרם רבות להנחלת מורשת החטיבה ומלחמת העצמאות ולוחמיה.
לכן חשובה כל כך קבלת האחריות על האנדרטה ועל קיום הטקס הזה ע"י המועצה האזורית מטה יהודה ובית הספר הרטוב לשימור סיפורה של מלחמת העצמאות, גבורתם של לוחמיה וזכרם של נופליה בקרב התלמידים והציבור כולו.
ועל כך אני רוצה לברך את המועצה האזורית וראשה מר ניב ויזל ובית הספר הרטוב ומנהלו החדש אהרון חן שאני בטוח שימשיך במסורת של קודמו, נייר בר גיא ואחרון חביב, ברכות להניו, מזכיר העמותה על הדאגה, הארגון והמסירות ללא גבול.
תא"ל (במיל') אשר לוי, מ"פ ב' בגדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני בתש"ח
השיר "אצלנו בגן"
את שירו הידוע "אצלנו בגן" של יפתי (יפתח קרזנר) ניגן עומר שפירא.
התלמידים שירה ברוך ועמית שוורץ קראו על ערך הרעות:
אריאל שרון, שהיה מ"מ צעיר תחת פיקודו של אשר לוי, ניצל בקרב ההוא, הודות לחייל צעיר, יענ'קלה בוגין, שלמרות פציעתו הקשה בלסת ולמרות שהתוקפים הערבים הקיפוהו, לא עזב את מפקדו והוביל אותו משדה הקרב אל מקום מבטחים.
לימים יאמר אריק שרון:
"כשאתה בין חברים - חודרת תחושת הביטחון ורוח הלחימה, ומעל לכל, ישנה הוודאות והביטחון שלא תופקר בשטח. הידיעה שהרעות של חברים לנשק תעמוד בכל מבחן היא שנתנה לנו, מהמפקדים הבכירים עד אחרון הטוראים, את הנחישות והביטחון לעמוד בכל משימה, במהלך כל אותה תקופה ובמלחמות שהיו לאחר מכן."
ערך הרעות הוא אחד מערכי צה"ל, המהווה בסיס ערכי לחיילי צה"ל אך גם לנו, האזרחים, בכל מקום ובכל שעה. הרעות נמדדת בשדה הקרב, שם באים לידי ביטוי גילויים מופלאים של אומץ לב, גבורה, שליחות, מקצועיות וגם בחיי היום יום, בבית ובבית הספר.
התלמידות אביב ארליך ומיכל מירב ראו את השיר "לא אשכח זאת רעי":
לא אשכח זאת רעי
נתן אלתרמן
לא אשכח זאת רעִי
איך על גב נְשָׂאְתַּנִי
ותזחל אתי הר וגיא.
לא אשכח לך זאת
איך למָוֶת לא זנחתני
בחבקי צווארך כחבקי את חיי.
הנה לילה רעי
הניחני הפעם.
הנה לילה רעי
הניחני וברח
כי מכות רקותי
כי הלב הולם פעם
כי השמש, השמש
עלי לא יזרח.
הישבע רק רעי
אם יש יום ותנוח
ועברת ביתי
מה תאמר שם כזאת
הוא רדף הבלים
והיה רועה רוח
אבל מת כמו איש
היודע עשות.
עד הבוקר רעי
לא תקום בי עוד רוח
אך עד בוקר אני
לא אשכח לך זאת.
הנחת זרים
זר המועצה האזורית מטה יהודה הונח בליווי התלמידים גיל דניאל והגר צוק.
זר בית הספר ''הרטוב'' הניחו ריקי מגריסו וחן אהרון, בליווי התלמידים גיל דניאל והגר צוק.
זר חטיבת אלכסנדרוני הניחה חנה עינב שהייתה קשרית בגדוד 33 ואלמנתו של חיים עינב מגדוד 32, בליווי התלמידים דן אליהו וגאיה כהן.
זר המשפחות השכולות הניח מאיר דוצימנר, אחיינו של מרדכי דוצימנר, שגילה מעשה גבורה במהלך הקרב, בליווי התלמידים עמית שוורץ ותומר מילר.
זר הקרן הקיימת לישראל הניח מסטאי גלעד, בליווי התלמידים אביב ארליך ונועם בטאט.
זר ארגון יד לבנים הונח בליווי התלמידים שירה ברוך וניב שמואל.
זר עמותת יד לשריון הניח מנכ"ל העמותה תא"ל (במיל') חנן ברנשטיין, בליווי התלמידים ניב שמואל ונדב נרסון.
זר עמותת יד לשריון במסגרת הזרים שהונחו
הטקס הסתיים בשירת "התקווה".
דפי יזכור לחללי חטיבת אלכסנדרוני, בטקס שהתקיים
למקבץ הצילומים מהטקס, ראו כאן:
https://goo.gl/photos/Qa7sQ8Xu152Rf22A9
